איך יודעים אם כרטיס אשראי בינלאומי מתאים לכם לטיול בחו"ל?

רגע לפני שאתם מבצעים עסקה, בין אם אתם הקונים ובין אם אתם המוכרים, יש פרט קטן שיכול לעשות הבדל ענק: האם כרטיס האשראי שמולכם הוא כרטיס אשראי בינלאומי? זו שאלה שנשמעת אולי פשוטה, אבל התשובה עליה טומנת בחובה עולם שלם של פרטים קטנים, עמלות נסתרות (או גלויות, אם רק יודעים איפה לחפש), וכללי משחק שמשפיעים על הכיס של כולנו.

אתם חושבים שזה רק לוגו של ויזה או מאסטרקארד? תתכוננו להפתעה. הזיהוי האמיתי עמוק הרבה יותר, ואם תמשיכו לקרוא, תגלו בדיוק מהם הסימנים האמיתיים, איך לפענח אותם, ואיך הידע הזה יכול פשוט לחסוך לכם כאב ראש ובעיקר – המון כסף. מוכנים לגלות את הסודות שמאחורי המספרים?

למה לעזאזל זה בכלל חשוב לדעת אם כרטיס הוא בינלאומי? 🤑

בואו נודה בזה, רוב הזמן אנחנו פשוט מעבירים את הכרטיס וסומכים שהכל יעבור חלק. ובדרך כלל זה באמת קורה.

אבל רגע האמת מגיע כשמשהו קצת שונה מתרחש. אולי כשמנסים לשלם באתר בחו"ל.

או כשאתם, כבעלי עסק, מקבלים תשלום מכרטיס של תייר.

פתאום צצות שאלות:

• האם יעברו עמלות המרה כפולות?
• האם בית העסק (או אתם) תשלמו עמלות סליקה גבוהות יותר?
• האם בכלל אפשר לסלוק את הכרטיס הזה בארץ?
• ולא פחות חשוב – האם הסיכון להונאה גבוה יותר?

הידע הזה הוא לא מותרות. הוא כלי עבודה.

הוא מאפשר לכם:

• לחסוך כסף: להבין מתי ואיפה תשלמו עמלות נוספות, ולבחור נכון יותר (גם כלקוחות, גם כמוכרים).

• להימנע מהפתעות: לדעת מראש אם עסקה מסוימת עלולה להידחות או להתבצע בתנאים שונים ממה שציפיתם.

• לשפר את חווית הלקוח (אם אתם עסק): למנוע תסכול אצל לקוחות בינלאומיים ולהבטיח תהליך תשלום חלק.

• להבין טוב יותר את עולם הפיננסים: כי הכרטיס הפלסטיקי הזה (או הדיגיטלי) הוא רק קצה הקרחון של מערכת גלובלית עצומה ומורכבת.

אז כן, שווה בהחלט להשקיע כמה דקות כדי להבין את זה אחת ולתמיד.

הסימנים הראשונים שגורמים לכם לחשוב שידעתם הכל 🤔

טוב, בואו נתחיל מהמובן מאליו. מה הדבר הראשון שאתם מסתכלים עליו כשלוקחים ליד כרטיס אשראי?

לוגו המותג הגדול: ויזה, מאסטרקארד, אמריקן אקספרס?

ברור, נכון? הלוגו הוא הדבר הכי בולט. ויזה, מאסטרקארד, אמקס, דיסקבר… כולם מותגים גלובליים.

אז אם יש עליו לוגו כזה, הוא בטוח בינלאומי, נכון?

ובכן… לא בהכרח.

הלוגו אומר שהכרטיס שייך לרשת תשלומים מסוימת, רשת שפועלת בדרך כלל בפריסה בינלאומית. זה אומר שבעיקרון, בתי עסק שמקבלים תשלום דרך הרשת הזו, אמורים להיות מסוגלים לסלוק את הכרטיס.

אבל זה לא אומר כלום על מדינת ההנפקה של הכרטיס.

כרטיס ויזה יכול להיות שהונפק בישראל על ידי בנק מקומי. כרטיס מאסטרקארד יכול להיות שהונפק בגרמניה. כרטיס אמקס בארה"ב.

הלוגו הוא רק הפלטפורמה.

הוא לא הזהות המלאה של הכרטיס.

אז כן, זה רמז חשוב, אבל הוא לבד ממש לא מספיק כדי לקבוע אם מדובר בכרטיס "שלנו" או "מבחוץ".

שם הבנק המנפיק: בנק זר או ישראלי?

טוב, אם הלוגו לא מספיק, אולי שם הבנק יעזור?

אם רשום שם בנק לאומי, פועלים, דיסקונט, מזרחי טפחות, או אפילו MAX או Cal? סביר להניח שזה כרטיס ישראלי.

אם רשום HSBC, Bank of America, Deutsche Bank, או משהו שנשמע לכם "חו"לי" לחלוטין?

זה כבר רמז הרבה יותר חזק.

בדרך כלל, כרטיס מונפק על ידי מוסד פיננסי (בנק, חברת אשראי) במדינה מסוימת, והמוסד הזה מופיע איפשהו על הכרטיס.

אבל הנה הקאץ':

מוסדות פיננסיים בינלאומיים יכולים להנפיק כרטיסים במדינות שונות באמצעות סניפים מקומיים או שותפויות.

ואפילו אם הבנק הוא אמריקאי, הכרטיס הספציפי הזה יכול להיות גרסה שהונפקה דווקא לתושבי קנדה, או מקסיקו.

אז גם שם הבנק הוא רמז חזק, אבל עדיין לא חותך סופית את השאלה האם הוא נחשב "בינלאומי" בהקשר של עמלות ונהלי סליקה ספציפיים.

המטבע שבו חויבה העסקה?

זה כבר פחות קשור לכרטיס עצמו ויותר לעסקה.

אם חויבתם בדולרים או אירו, זה בטח היה כרטיס בינלאומי, נכון?

שוב, לא בהכרח.

אתר ישראלי יכול לחייב בדולרים. כרטיס ישראלי יכול לשמש לרכישה באתר אמריקאי ולחייב בדולרים.

המטבע של העסקה קשור יותר למטבע שבו המוכר ביקש לחייב או למטבע שבו נקבעה העסקה.

זה לא אינדיקציה ישירה למדינת ההנפקה של הכרטיס.

אם כך, מהם הסימנים ה"אמיתיים"? איפה מסתתר המידע המכריע?

הסודות האמיתיים שחברות האשראי 'מסתירות' מכם (בלי להתכוון!) 🕵️‍♀️

החלק המעניין באמת מתחיל עכשיו. המידע הקריטי נמצא בפרטים הטכניים יותר של הכרטיס והעסקה.

הקוד הקסום שנקרא BIN: מספרים שמספרים סיפור?

הדבר הכי משמעותי לזיהוי כרטיס הוא ה-BIN – Bank Identification Number.

זהו למעשה 6 או 8 הספרות הראשונות במספר הכרטיס הארוך (זה שמתחיל בדרך כלל ב-4, 5, 34, 37…).

ה-BIN הוא כמו "תעודת הזהות" של מנפיק הכרטיס.

הוא מקושר באופן ישיר ל:

• רשת התשלומים (ויזה, מאסטרקארד וכו').

• שם המוסד הפיננסי המנפיק.

• מדינת ההנפקה של הכרטיס!

• סוג הכרטיס (אשראי, דביט, פריפייד, מתנה).

• קטגוריית הכרטיס (רגיל, זהב, פלטינום, עסקי).

כן, כן. 6-8 הספרות הראשונות האלה הן מפתח לכל כך הרבה מידע!

יש מסדי נתונים ענקיים (שחלקם נגישים לציבור במידה מסוימת, וחלקם זמינים רק לגורמים מורשים כמו סולקים ובנקים) שמקשרים כל BIN לכל הפרטים האלה.

כשכרטיס מועבר בסליקה, המערכת בודקת את ה-BIN שלו, ומכאן היא "יודעת" מי הנפיק אותו ובאיזו מדינה.

זה האינדיקטור הכי חזק שיש לכם למדינת ההנפקה של הכרטיס.

איך בודקים BIN? יש כלים חינמיים באינטרנט ("BIN checker") שמאפשרים להזין את הספרות הראשונות ולקבל מידע בסיסי על הכרטיס, כולל מדינת ההנפקה.

אבל חשוב לדעת: גם זה לא 100% חסין תקלות או מורכבות.

לפעמים אותו מוסד יכול להנפיק כרטיסים במדינות שונות עם BINים שונים.

ולפעמים יש סידורים מיוחדים.

אבל ב-99% מהמקרים, ה-BIN הוא המפתח.

קוד המדינה של ההנפקה (ISO 3166): מופיע איפשהו?

קוד המדינה הוא חלק מהמידע המקושר ל-BIN. זהו קוד תקני (למשל, IL לישראל, US לארה"ב, GB לבריטניה).

הקוד הזה לא מופיע פיזית על גבי הכרטיס בצורה גלויה לרוב.

הוא חלק מהמידע הטכני שמשודר במהלך תהליך הסליקה או בדיקת הכרטיס.

המערכות שמטפלות בתשלום (המסוף, השער הסליקה, הבנק הסולק) משתמשות ב-BIN כדי לשלוף את קוד המדינה הזה ופרטים נוספים.

לכן, מבחינה מעשית, אתם לא מחפשים את הקוד הזה על הפלסטיק.

אתם מסתמכים על העובדה שה-BIN "מכיל" את המידע הזה ושמערכות התשלום יודעות להשתמש בו.

כתובת הלקוח / כתובת חיוב: רמז ענק או סתם עוד פרט?

בעיקר ברכישות אונליין, או בעסקאות בהן נדרשת אימות נוסף, נדרשת כתובת הלקוח.

כתובת זו, ובמיוחד מדינת הכתובת, היא אינדיקציה חשובה.

למה?

כי בדרך כלל, כרטיס אשראי מונפק לתושב במדינה מסוימת, וכתובת החיוב הרשומה בבנק המנפיק תהיה באותה מדינה.

מערכות אימות כרטיסים רבות (כמו AVS – Address Verification System בארה"ב ובריטניה) משוות את הכתובת שהלקוח מזין עם הכתובת הרשומה בבנק.

אם המדינות לא תואמות, זה יכול להעלות דגל אדום, במיוחד במניעת הונאות.

אז אם כרטיס הונפק בארה"ב, וכתובת החיוב היא בישראל, יש פה עסק עם כרטיס בינלאומי.

הפרט הזה קריטי במיוחד לעסקים שמבצעים עסקאות אונליין, שכן הוא חלק חשוב מתהליך אימות הלקוח והפחתת הסיכון.

פיצ'רים "נסתרים" במערכות התשלום

מעבר לסימנים שעל הכרטיס או מידע שנקשר אליו כמו ה-BIN, גם למערכות שמאחורי הקלעים יש דרכים לזהות ולנהל כרטיסים בינלאומיים.

שערי סליקה ומעבדי תשלום: המתרגמים הגלובליים

שערי סליקה (Payment Gateways) ומעבדי תשלום (Payment Processors) הם הגורמים שמקשרים בין בית העסק לבנק המנפיק ולרשת התשלומים.

הם אלה שמקבלים את כל המידע על הכרטיס, כולל ה-BIN וקוד המדינה שלו.

הם מתוכנתים לזהות כרטיסים בינלאומיים.

למה הם עושים את זה?

• חישוב עמלות: לרוב, עמלות הסליקה על כרטיסים בינלאומיים גבוהות יותר מעמלות על כרטיסים מקומיים.

• כללי סליקה: יכולים להיות כללים שונים לאישור עסקאות מכרטיסים בינלאומיים (למשל, דרישה לפרטים נוספים, בדיקות סיכון מוגברות).

• המרה מטבע: הם אלה שמבצעים (או מאפשרים לבנק לבצע) את המרת המטבע אם העסקה היא במטבע שונה ממטבע הכרטיס.

אז מבחינה טכנית, המערכות האלה "יודעות" שהכרטיס בינלאומי ברגע שהן מקבלות את ה-BIN שלו. זה לא משהו שהמוכר או הקונה צריכים לזהות לבד באותו רגע, אבל הידע הזה חיוני כדי להבין למה עמלות או נהלים מסוימים מופעלים.

מניעת הונאות: זיהוי דפוסים בינלאומיים

מערכות מניעת הונאות מתקדמות (Fraud Prevention Systems) משתמשות במידע על מדינת ההנפקה של הכרטיס כחלק מהאלגוריתם שלהן.

למשל, אם כרטיס שהונפק בארה"ב מנסה לבצע פתאום עסקאות רבות בישראל, או במדינה אחרת שאינה ארה"ב, זה יכול להעלות דגל חשד.

זו הסיבה שלפעמים כשאתם משתמשים בכרטיס ישראלי בחו"ל, אתם מקבלים הודעה מהבנק או מחברת האשראי לאשר שהעסקה בוצעה על ידכם.

זיהוי שהכרטיס הוא בינלאומי הוא חלק בסיסי במערכות האלה.

איך המידע הזה משרת אתכם? דוגמאות מהחיים ✨

אז הבנו שה-BIN הוא המלך והכתובת היא יועצת קרובה. איך הידע הזה עוזר לנו ביום יום?

אתם צרכנים, קונים אונליין מאתר בחו"ל

כשאתם מזינים את פרטי כרטיס ישראלי באתר בינלאומי, שער הסליקה באתר יזהה שהכרטיס הונפק בישראל (דרך ה-BIN).

זה יפעיל את התנאים המתאימים לעסקה בינלאומית:

• החיוב יהיה במטבע האתר (נניח, דולר).

• חברת האשראי הישראלית שלכם תמיר את הסכום לשקלים (עם עמלת המרה). ההמרה מתבצעת על ידי חברת האשראי בישראל, לא על ידי האתר בחו"ל.

• יתכן שתדרשו להזין פרטי אימות נוספים או לעבור תהליך אימות של 3D Secure.

אם הייתם משתמשים בכרטיס שהונפק בארה"ב (BIN אמריקאי) באותו אתר אמריקאי, סביר להניח שלא הייתם משלמים עמלת המרה (כי הכרטיס והאתר באותו מטבע). אולי עדיין היו דרישות אימות, אבל ההיבט ה"בינלאומי" של העסקה (מבחינת הכרטיס) לא היה קיים.

אתם בעלי עסק ישראלי, מקבלים תשלום מכרטיס של תייר

לקוח מציג כרטיס שנראה "זר". יש עליו לוגו של בנק שאתם לא מכירים.

אתם מעבירים את הכרטיס במסוף הסליקה.

מערכת הסליקה (דרך ה-BIN) מזהה שהכרטיס הונפק במדינה זרה.

מה קורה עכשיו?

• עמלות סליקה: כמעט בוודאות, עמלת הסליקה שאתם, כבית העסק, תשלמו על העסקה הזו תהיה גבוהה יותר מעמלה על כרטיס ישראלי.

• אישור העסקה: תהליך האישור עובר דרך רשת התשלומים הבינלאומית (ויזה/מאסטרקארד וכו') אל הבנק המנפיק בחו"ל. בדרך כלל זה מהיר ושקוף לכם, אבל לפעמים זה יכול לקחת עוד כמה שניות.

• מטבע: אתם, כעסק בישראל, תקבלו את הכסף בשקלים (אחרי ההמרה ועמלות הסליקה). הלקוח יחויב במטבע הכרטיס שלו, והבנק המנפיק שלו יעשה את ההמרה (ושוב, גם הוא יגבה עמלת המרה מהלקוח).

הידע הזה מאפשר לכם, כעסק, לתמחר נכון (אם אתם מציעים מחירים בשקלים לתיירים) או לפחות להיות מודעים לעלויות הסליקה הגבוהות יותר על כרטיסים בינלאומיים.

אתם נוסעים לחו"ל עם הכרטיס הישראלי שלכם

כרטיס האשראי הישראלי שלכם (שהונפק בישראל, עם BIN ישראלי) הוא כרטיס "בינלאומי" בהקשר הזה!

כשאתם משתמשים בו בחנות בפריז, המערכת בצרפת מזהה שהכרטיס הונפק בישראל.

זה יגרום להפעלת עמלות המרה מצד חברת האשראי הישראלית.

זה גם עלול לגרום למערכת האבטחה של הבנק שלכם לשלוח לכם הודעה לוודא שזו אתם.

להבדיל, אם הייתם נוסעים לחו"ל עם כרטיס מט"ח שהונפק לכם בישראל (כן, יש דבר כזה!) שנטען מראש בדולרים או אירו, השימוש בו באותם מטבעות בחו"ל לא יגרור עמלות המרה (כי הכרטיס כבר במטבע הנכון, למרות שהוא הונפק בישראל). זהו סוג של כרטיס "בינלאומי" עם מאפיין מיוחד.

שאלות נפוצות שפשוט חייבים לענות עליהן! 🤓

האם כל כרטיס עם לוגו של ויזה/מאסטרקארד הוא אוטומטית בינלאומי לשימוש בכל העולם?

לא. לוגו הרשת (ויזה, מאסטרקארד וכו') אומר שהכרטיס יכול להיסלק ברשת זו. יכולת השימוש בפועל תלויה גם במדינת ההנפקה, סוג הכרטיס, מדיניות הבנק המנפיק, ומדיניות בית העסק או המדינה בה מנסים להשתמש בו.

מה ההבדל המרכזי בין כרטיס אשראי בינלאומי לכרטיס דביט בינלאומי מבחינת זיהוי?

מבחינת הזיהוי הטכני (ה-BIN), לעיתים קרובות אין הבדל משמעותי – ה-BIN עדיין מציין את המוסד המנפיק ומדינת ההנפקה. ההבדל העיקרי הוא במאפייני העסקה עצמה: באשראי יש מסגרת והחזר עתידי, בדביט החיוב הוא ישיר מחשבון הבנק. מבחינת זיהוי אם הוא 'מבחוץ', ה-BIN הוא העיקר בשניהם.

האם הקוד של המדינה המופיע על הכרטיס הוא תמיד מדינת ההנפקה?

על רוב כרטיסי האשראי המודרניים, קוד המדינה (לפי תקן ISO) לא מופיע פיזית בצורה גלויה. אם במקרה הוא מופיע (למשל, כחלק מכתובת המנפיק הקטנה מאחור), הוא כנראה מייצג את מיקום המנפיק, שהוא בדרך כלל מדינת ההנפקה.

איך אני יודע אם הכרטיס הישראלי שלי יכול לשמש בחו"ל?

לרוב, כרטיסי אשראי ישראליים מונפקים עם יכולת שימוש בינלאומי (תחת רשתות כמו ויזה/מאסטרקארד). בדקו את זה מול חברת האשראי או הבנק שלכם. בדרך כלל הכרטיס יסומן כ"בינלאומי" או שתהיה לו קידומת מתאימה במספר. אבל גם אם הוא "בינלאומי" כזה, זכרו שיחולו עליו עמלות המרה בשימוש במטבע זר.

האם יש דרך פשוטה לדעת בוודאות אם כרטיס זר יעבור סליקה בעסק שלי?

הדרך הפשוטה ביותר היא לנסות לסלוק אותו! אם המסוף שלכם מקבל כרטיסים בינלאומיים (וזה המצב ברוב העסקים כיום), המערכת תבצע את הבדיקות הנדרשות (כולל בדיקת ה-BIN והאישור מול הבנק בחו"ל). הסימן הכי ברור שהוא בינלאומי יהיה כנראה העמלה שתחויבו עליה כבית עסק.

האם עמלות המרה קשורות רק לשימוש בכרטיס בינלאומי?

עמלות המרה קשורות לרוב להמרת מטבע בעסקה. אם אתם משתמשים בכרטיס שמונפק במטבע מסוים (למשל שקל) לחיוב במטבע אחר (למשל דולר), תהיה המרה ותיגבה עמלה (בדרך כלל ע"י חברת האשראי או הבנק המנפיק). זה קורה גם אם הכרטיס ישראלי למהדרין, אך משמש לרכישה במטבע זר.

בשורה התחתונה: לא צריך להיות בלש, רק לדעת איפה להסתכל 🧐

אז הנה זה, כל הסיפור בפשטות. לוגו ויזה או מאסטרקארד הוא רק ההתחלה. שם הבנק נותן רמז טוב, אבל הסיפור האמיתי מסתתר במספרים הראשונים של הכרטיס – ה-BIN הקסום.

הוא המפתח למדינת ההנפקה, לסוג הכרטיס, ובעצם לכל מה שחשוב לדעת כדי להבין איך הכרטיס הזה "מתנהג" בעולם.

בין אם אתם מטיילים בעולם, קונים אונליין מאתרים זרים, או מנהלים עסק ומקבלים תשלומים – הבנה בסיסית של איך לזהות אם כרטיס הוא בינלאומי יכולה פשוט להפוך את החיים שלכם לקצת יותר קלים, קצת יותר צפויים, ואולי אפילו קצת יותר חסכוניים.

אז בפעם הבאה שאתם נתקלים בכרטיס אשראי, זכרו: המספרים מספרים סיפור, אם רק יודעים להקשיב להם.