האם טלפון נייד גורם להגברת תאונות דרכים?

רק שנייה, אני בהודעה – הבהלה שבמבטים למסך בזמן נהיגה

מכירים את זה שאתם רק רוצים לבדוק אם זה מהדייט או מהבוס?

בואו נודה בזה – אנחנו כולנו שם. כן, גם אתם שנוהגים עם שני טלפונים, בלוטות' באוזן, וכוס קפה ביד אחת. השטן הקטן הזה שנקרא "הודעת וואטסאפ דחופה" או "פוש חשוב ממאקו" פשוט קורץ לנו מהמושב הקדמי, לפעמים חזק יותר מהצפצפה של ווייז לפני מצלמת מהירות. השאלה היא: עד כמה המסך הקטן הזה באמת מסוכן כשאנחנו מאחורי ההגה?

נקודת ההתחלה: אנחנו מאוהבים (בטלפון שלנו)

אוקיי, אז טכנולוגיה הצילה את האנושות בכל כך הרבה דרכים. אבל כשזה מגיע לנהיגה – היא פחות מצילה ויותר… הורגת. סליחה על הדרמה, אבל המספרים חד משמעיים:

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים בארה"ב (NHTSA) קובעת כי הסחת דעת עקב טלפונים גורמת למעל 390,000 פציעות בכל שנה.
נהג שמביט בטלפון ל-5 שניות במהירות של 90 קמ"ש – כאילו נסע באורך של מגרש כדורגל שלם כשהעיניים שלו עצומות. נשמע הזוי? ובכן, זה קורה כל הזמן.
תגובות של נהגים שמסמסים איטיות יותר לעיתים אפילו מאלו של נהגים שיכורים. כן, קראתם נכון.

אבל הסיפור פה הרבה יותר עמוק ממספרים. השאלה היא – למה זה קורה לנו? למה אנחנו פשוט לא מצליחים להתאפק מלבדוק את ההודעה ההיא תוך כדי נהיגה, גם כשהסיכון כל כך ברור?

4 שניות, מיליון מחשבות: כך מפעיל הטלפון את המוח שלנו בזמן נהיגה

משולש ההסחה הקטלני

הסחת דעת בזמן נהיגה מתחלקת ל-3 סוגים עיקריים:

חזותית: מסיטים את העיניים מהכביש.
קוגניטיבית: מפסיקים לחשוב על הנהיגה.
פיזית: לוקחים יד אחת או שתיים מההגה.

טלפון – חמוד כזה, עם נוטיפיקציות פינג-פינג – מביא איתו את כולם למסיבה. מסך? מסיט את המבט. קריאת ההודעה? גוזלת את המחשבה. תגובה? היד כבר לא על ההגה. יש לך עכשיו נהג שעובד על אוטומט (תרתי משמע) בלי לדעת איפה הוא נמצא.

קצת נוירולוגיה, בקטע טוב

שימוש בטלפון הנייד מפעיל אזורים במוח שקשורים לפעולה מתוכננת, קבלת החלטות, תחושת תגמול (הו, דופמין!) וגם זיכרון העבודה, שהוא מה שאנחנו צריכים כדי לנהוג טוב. כשאנחנו מפנים את המשאבים האלה ל"מה הקבוצה של הגן כתבה?", המוח למעשה מפסיק לנהוג ברצינות.

מה זה משנה אם אני רק עונה במילה? גם זה מסוכן?

כן. ממש כן. בגלל שהתהליך של המעבר מהתמקדות בכביש להודעות ובחזרה – הוא המורכב. זה לא רק "לקחתי מבט" – זה ironically מה שנקרא blind driving, נהיגה בעיניים פקוחות אבל עם מוח כבוי.

שאלות שאתם לא שואלים, אבל ממש צריכים:

אז אפילו מבט אחד למסך יכול לגרום לתאונה? – תאמינו או לא, כן. אחת מתוך 4 תאונות דרכים בארה"ב מערבת שימוש כלשהו בנייד בזמן נהיגה.
ומה לגבי דיבור בטלפון עם דיבורית? – עדיין מסוכן. זה אומנם מוריד את ההסחה הפיזית, אבל עדיין משאיר את הקוגניטיבית חזקה בשטח. זה כמו לנסות לשרוק ולנשום בו-זמנית.
יש אפליקציות שיכולות לעזור לי להפסיק להשתמש בטלפון בזמן נהיגה? – כן, ויש גם אפשרות להשתיק נוטיפיקציות ולגרום לטלפון לענות אוטומטית שאינכם זמינים. פשוט תשתמשו בה.
ואם אני במפקש עם ווייז? – בבקשה תגדירו את היעד לפני שזזתם. גם מפת דרכים באלף שנות קיום לא שווה את החיים שלכם.
שיחות עם הילדים באוטו גם מסיחות? – ברור. אבל לפחות הילד לא שולח סטיקרים באמצע סיבוב פרסה בלי לבדוק אם מגיע אוטובוס.
כמה זמן נדרש כדי שהעיניים "יתאפסו" אחרי צפייה במסך? – כמעט 27 שניות עד שהמוח חוזר לרמת התפקוד המלאה שלו על הכביש. כן, גם אם צפיתם במסך רק חמש שניות.

תרחיש מדומיין – שמוכר לכולנו מדי

גילי יוצא לאסוף את הילדה מהגן. הוא מאחר. הרמזור מתחלף לירוק, הוא מסיע יד אחת על ההגה, והשנייה שולחת "אני בדרך" בלי להסתכל. שנייה אחת. בדיוק כשהוא חוזר עם מבט לכביש – אופנוע שחצה באור צהוב מאוחר מדי נתקל בו. לא קטלני, אבל מספיק כדי לגרום לאמבולנס, דו"ח, ועוגמת נפש שלא תיעלם מהר. כל זה בגלל שנייה אחת של "זה ייקח לי רק רגע".

השורה התחתונה: זה אף פעם לא "רק רגע".

אבל החיים רצים, אני חייב תגובה מהבוס, לא?

הגיע הזמן לשבור מיתוס: לא קורס גורלכם אם לא תענו עכשיו. העבודה תחכה. ההודעה תחכה. ובעיקר – החיים שלכם חשובים יותר מהסמיילי של סמנכ"ל שיווק.

5 דרכים חכמות למנוע את זה מכם

מצב "נהיגה חכמה" – רובן המערכות כבר כוללות אפשרות להשתקה אוטומטית של הודעות בזמן נהיגה.
מחזיק טלפון במרכז הקונסולה – שיהיה לעיניים בלבד. מגע אסור בקודש!
הסתייעו בפיצ'רים קוליים – כמו סירי או גוגל אסיסטנט עם פקודות קוליות בלבד.
הודעות מוכנות מראש – "אני נוהג, אחזור אליך כשאחנה" – פשוט, חכם ומונע הרבה טעויות.
הכינו נפשית מראש – תאמרו לעצמכם לפני הנסיעה: "אני לא נוגע בטלפון עד שאני עוצר". כן, זה עובד.

וזה לא רק עליכם – זה על כולנו

הבעיה עם שימוש בטלפון בנהיגה היא לא רק אישית – היא אפידמיה חברתית. כמו עם שנ"צ בשבת – ברגע שכולם עושים את זה, אף אחד לא מרגיש שזה מוזר או מסוכן. אנחנו צריכים לעשות לזה שיימינג. לשבור את הנורמה. זה לא קול, לא מתוחכם ולא רב-משימתי – זה פשוט מסוכן.

נקודה למחשבה לפני שאתם בולעים עוד פוש בפקק

אף אחד לא רוצה להפוך לסטטיסטיקה בפוסט של משטרת ישראל. החיים קצרים מדי בשביל לעוף מהכביש בגלל אימוג'י. קחו את המסך הצד הצדה, תסתכלו על הכביש, תמשיכו לנשום – וכשתגיעו, תכתבו את ההודעה הכי טובה שכתבתם בחיים.

כי להגיע שלם – תמיד חשוב יותר מלענות בזמן.