בואו נודה על האמת. הילדים שלנו גדלים בעולם קצת אחר מזה שאנחנו גדלנו בו.
כסף מזומן?
זה מרגיש קצת כמו ארכיאולוגיה לדור הזה. הכול קורה אונליין, בכמה קליקים.
קונים משחקים חדשים באפליקציות, מזמינים חטיפים הביתה עם חברים, משלמים אחד לשני על משהו קטן באמצעות העברה דיגיטלית.
והשאלה הגדולה שמעסיקה לא מעט הורים מתקדמים היא: מתי נכון להתחיל ללמד אותם על ניהול כסף בעולם האמיתי של המאה ה-21?
לא רק על ערך הכסף, אלא על איך הוא זז. איך משתמשים בו בצורה מבוקרת וחכמה.
ומה עם עצמאות כלכלית ראשונית? כזו שעדיין נמצאת תחת העין הפקוחה שלנו?
זו בדיוק הנקודה שבה נכנסים לתמונה כרטיסי האשראי הנטענים שמיועדים בדיוק לגילאים האלה. כן, שמעתם נכון לגמרי. כרטיס אשראי לילד בן 11.
נשמע מופרך לחלוטין? אולי העובדה שהם עדיין מבקשים אישור ללכת לשירותים קצת מבלבלת ביחס לכרטיס אשראי. אבל תכף תגלו למה זה יכול להיות אחד הצעדים הכי חכמים ומכוננים שתעשו עבורם. ואולי גם עבור השקט הנפשי (והכיס) שלכם.
המאמר הזה לא הולך ללטף. הוא הולך לפרק לגורמים את כל מה שאתם צריכים לדעת על הכרטיסים האלה. מה שקוף, מה פחות, ואיך הופכים את זה לכלי חינוכי אמיתי. הישארו איתנו, כי יש פה מידע שלא תמצאו בכל פינה ברשת.
כסף קטן, עצמאות גדולה: כרטיס האשראי הראשון לגיל 11?
אז למה לעזאזל דווקא גיל 11?
זו שאלה מצוינת. ובטח עולה לכם בראש ש"הילד שלי עדיין קטן לזה".
ובכן, הם גם לא תינוקות כבר. בגיל הזה, הילדים נמצאים איפשהו באמצע הדרך. הם כבר עם רגל אחת בחוץ, מתחילים ליצור לעצמם עולם חברתי ועצמאי מחוץ לכותלי הבית והחוגים המאורגנים.
הם מסתובבים עם חברים, הולכים לקניון (אפילו אם זה רק לחלון ראווה), אולי קונים לעצמם משהו קטן בסופר השכונתי או באיזו חנות קומיקס בדרך הביתה מבית הספר.
יש להם רצונות משלהם. דברים שהם רוצים לקנות בכסף שהם קיבלו או חסכו. לפעמים אלה דברים חשובים בעיניהם (למשל, עוד סקין למשחק), ולפעמים פחות.
ובואו נודה על זה בפשטות, לתת להם שטרות ומטבעות ביד זה נחמד, וחשוב ללמד גם על מזומן, אבל זה לא ממש מלמד אותם איך העולם הפיננסי *באמת* עובד היום, כשהרוב דיגיטלי לחלוטין.
הבעיה המוכרת מספר 1: איפה נעלמו דמי הכיס?!
כולנו, אבל כולנו, מכירים את הסיפור הזה.
נותנים דמי כיס בתחילת שבוע.
אחרי יומיים, במקרה הטוב? הכסף פשוט… התאדה.
אין מושג איפה הוא היה, על מה הוא בוזבז. הילד זוכר אולי "קניתי משהו". איזה משהו? כמה עלה? אין תיעוד. אין מעקב. אין תכנון קדימה.
זה קצת כמו לזרוק כסף למים מבחינה לימודית על ניהול תקציב והוצאות. כי השיעור הפיננסי על שקיפות והבנה פשוט לא עובר.
כרטיס נטען יכול לשנות את המשחק הזה מהקצה אל הקצה. פתאום יש היסטוריית עסקאות. פתאום אפשר לשבת ולראות "על מה הלך הכסף השבוע?". זו נקודת התחלה מדהימה לשיחה.
בונים אחריות כלכלית? מתחילים מוקדם, אבל נכון!
אחת המטרות העמוקות יותר של כרטיס כזה היא לאפשר להם ללמוד על ניהול כסף בסביבה מבוקרת ועם גבולות ברורים.
זה לא רק על לבזבז. זה על להבין שיש מסגרת. שיש תקציב נתון. שיש גבול עליון (הסכום שהטענתם).
שצריך לבחור מה קונים. אולי לוותר על משהו אחד היום כדי שיישאר כסף למשהו אחר שחשוב יותר להם מחר.
זה שיעור יקר מפז בהתמודדות עם דחיית סיפוקים. שיעור שרבים מאיתנו היו שמחים לקבל קצת יותר מוקדם בחיים, במקום ללמוד על המינוס בדרך הקשה.
בגיל 11, המוח שלהם סקרן, פתוח ללמידה, ומוכן לקבל כלים חדשים. זו ההזדמנות המושלמת לשתול את הזרעים של התנהלות פיננסית אחראית.
רגע, מה זה ה"כרטיס נטען" הזה ואיך הוא שונה מכרטיס האשראי הנוצץ שלי?
שאלה מעולה. כי חשוב מאוד לא לבלבל.
כשמדברים על "כרטיס אשראי נטען לילדים", חשוב להבין שמדובר במוצר פיננסי שונה מהותית מכרטיס האשראי הרגיל שיש לכם בארנק שמאפשר לכם לחייב ואז לשלם בסוף חודש (או בתשלומים).
זה לא כרטיס עם מסגרת אשראי.
זה לא כרטיס שמאפשר להיכנס למינוס (הרי אין חשבון בנק צמוד). בשום מצב.
זה לא כרטיס ש"שורף" את המסגרת שלכם. והכי חשוב? זה לא כרטיס שבונים איתו היסטוריית אשראי במערכת הבנקאית הרגילה. והאמת? בגיל הזה, זה מצוין לחלוטין.
איך הקסם הלא-ממש-קסום הזה עובד בפועל?
העיקרון כאמור, פשוט להפליא וקל להבנה:
- הכרטיס אינו מקושר ישירות לחשבון הבנק ה"גדול" שלכם, ההורים. הוא עומד בפני עצמו.
- אתם, כהורים (או האפוטרופוס שמנהל את הכרטיס), מטעינים עליו סכום כסף ספציפי מראש. זה יכול להיות סכום חד פעמי או טעינה קבועה.
- הילד יכול להשתמש רק בכסף שנמצא על הכרטיס. רק ביתרה הפנויה. לא שקל אחד יותר. גם אם ירצה נורא לקנות משהו שעולה יותר מהיתרה, זה פשוט לא יעבוד.
- כשהיתרה נגמרת (או אוזלת לסכום נמוך), אי אפשר לבצע עסקאות נוספות עם הכרטיס עד שתטעינו אותו שוב. פשוט וקל להבנה.
זה כמו ארנק דיגיטלי שקוף, בצורת כרטיס פלסטיק (או וירטואלי בלבד, יש כאלה) שמתנהג כמו כרטיס תשלום רגיל כמעט בכל בית עסק או אתר אינטרנט שמקבל כרטיסי אשראי בינלאומיים.
השליטה המלאה, אבל באמת המלאה, נשארת אצלכם. אתם קובעים כמה כסף נגיש להם, מתי הוא נטען, ובאמצעות אפליקציה ייעודית, לפעמים אפילו *איפה* (אונליין/פיזי) ועל *מה* (סוגי בתי עסק) הם יכולים לבזבז את הכסף הזה.
אוקיי, נשמע הגיוני. השתכנעתי חלקית. איך בוחרים כזה דבר? הנה 7 דברים קריטיים שפשוט אסור לכם לפספס!
השוק הישראלי בתחום הזה עדיין לא מוצף לחלוטין, אבל יש בהחלט כמה אפשרויות.
ואיך, לעזאזל, לא הולכים לאיבוד בין ההצעות? הנה כמה נקודות סופר-על-סופר חשובות שאתם חייבים, אבל חייבים לבדוק לעומק לפני שאתם פותחים ארנק (או יותר נכון, מצמידים כרטיס):
1. שאלת מיליון השקלים (תרתי משמע): מה עם העמלות?!
בואו נהיה ציניים לרגע. שום דבר בעולם הפיננסי לא בחינם, בטח לא שירותים שמציעים לכם נוחות, פיקוח, ואפליקציה נוצצת.
כרטיסים נטענים יכולים להיות כרוכים בעמלות שונות. זה החלק הפחות כיפי, אבל הוא הכרחי:
- עמלת הנפקה ראשונית: לפעמים יש תשלום חד פעמי על עצם קבלת הכרטיס הפיזי. בדקו אם הוא קיים וכמה הוא.
- עמלת טעינה: האם עולה כסף להעביר כסף מהחשבון שלכם (או מכרטיס האשראי שלכם) לכרטיס של הילד? חפשו כאלה שאין להם את זה, או שהעמלה ממש נמוכה או קבועה ללא קשר לסכום. זה משהו שתעשו די הרבה.
- עמלת שימוש חודשית או שנתית: לפעמים יש דמי מנוי קבועים, כמו "דמי כרטיס". בדקו כמה זה יוצא בסך הכל בשנה וחשבו האם זה משתלם ביחס לסכומים שאתם מתכננים להטעין.
- עמלות על פעולות ספציפיות: משיכת מזומן (אם בכלל אפשרי בגיל הזה, לרוב לא), שימוש בחו"ל (פחות רלוונטי לגיל 11, אבל למי שמטייל עם הילד – לבדוק היטב עמלות המרה ועמלות שימוש בחו"ל), עמלה על בדיקת יתרה שלא דרך האפליקציה וכו'.
קראו את האותיות הקטנות! ועדיף שיהיו כתובות באותיות גדולות. עמלות מצטברות יכולות לכרסם בסכום שהילד מקבל, ולהפוך את הכרטיס לפחות אטרקטיבי.
שקיפות מלאה בעמלות היא קריטית. חפשו ספקים שמציגים את הכל בצורה ברורה, באתר שלהם ובמסמכים.
2. הפיקוח ההורי: מי באמת מחזיק במושכות המכסף?!
זוכרים שזה כלי חינוכי? אז הפיקוח שלכם הוא הדבר שהופך אותו לכזה. זה אולי הפיצ'ר הכי, אבל הכי חשוב בכרטיס נטען שמיועד לילדים.
אתם לא רוצים לתת להם כרטיס "פרוע" בלי יכולת לראות מה קורה.
אפליקציה ייעודית להורים היא לא המלצה, היא חובה! ושהיא תהיה נוחה ומהירה לתגובה.
מה היא אמורה לאפשר לכם? הנה הרשימה המלאה:
- צפייה מיידית ומדויקת ביתרת הכרטיס בכל רגע נתון.
- צפייה בכל היסטוריית העסקאות שבוצעו עם הכרטיס. בזמן אמת! מי קנה מה, איפה, מתי, וכמה זה עלה.
- אפשרות קלה ומהירה לחסום את הכרטיס מרחוק. בלחיצת כפתור באפליקציה. זה קריטי במקרה של אובדן או גניבה.
- הגדרת מגבלות שימוש: האם אפשר להגדיר מגבלה יומית או שבועית על סכום ההוצאה הכולל? האם אפשר לחסום שימוש בסוגים מסוימים של בתי עסק (לדוגמה, למנוע קניה באפליקציות הימורים או אתרים שאינם מתאימים לגילם)? זו רמה נוספת של בקרה.
- קבלת התראות (פוש) על כל עסקה שבוצעה. ככה אתם תמיד יודעים בזמן אמת על כל שימוש.
ככל שיש לכם יותר שליטה ופיקוח קל ונגיש דרך האפליקציה, כך תרגישו בטוחים יותר לתת להם את הכרטיס. וגם הם ילמדו שהתנהלות פיננסית היא משהו שקוף ופתוח לדיון (לפחות מול ההורים!).
3. ביטחון מעל הכל: איך שומרים על הכסף הקטן שלהם?
כרטיס אבוד או גנוב זה תמיד כאב ראש רציני, אבל כשזה קשור לילד בן 11, הדאגה גדולה עוד יותר. במיוחד שהם עשויים לאבד דברים די בקלות.
וודאו שהכרטיס והשירות מציעים אמצעי אבטחה טובים ומודרניים:
- האם דורשים קוד אישי (PIN) לכל עסקה פיזית מעל סכום מסוים? זה קריטי. כרטיס שדורש רק חתימה (נדיר היום) פחות בטוח.
- האם יש אפשרות לחסום עסקאות אונליין לחלוטין אם תרצו בכך (למשל, אם אתם חוששים שהילד יבזבז על משחקי רשת בלי בקרה)? מצוין אם יש את האופציה הזו.
- מנגנוני זיהוי ואימות חזקים באפליקציה – שלכם ושל הילד (אם יש לו גישה לאפליקציה). כניסה עם זיהוי פנים/טביעת אצבע, אימות דו-שלבי.
- מה קורה במקרה של אובדן? כמה מהר אפשר לחסום? האם תהליך הנפקת כרטיס חלופי קל ומהיר? וכמה עולה כרטיס חלופי?
אל תתפשרו על האבטחה. זה כסף, וגם אם מדובר בסכומים קטנים יחסית בהתחלה, זה עדיין יכול להיות מטרה לגורמים לא רצויים. כרטיס מאובטח נותן שקט נפשי לכולם.
4. האפליקציה: ידידותית למשתמש? וגם למשתמשים הקטנים?
זוכרים שהעולם שלהם דיגיטלי לגמרי? אז האפליקציה היא לב ליבו של השירות, גם עבורכם וגם עבור הילד.
עבורכם ההורים, האפליקציה צריכה להיות נוחה, אינטואיטיבית, מציגה את כל המידע שצריך (יתרה, היסטוריה, הגדרות) בצורה ברורה ונגישה. שתהיה מהירה ושתאפשר לבצע פעולות (כמו חסימה או טעינה) בקלות.
ומה לגבי הילד? חייבת להיות לו גישה (מותאמת גיל ועם הגבלות שתגדירו) דרך אפליקציה נפרדת (או ממשק נפרד באפליקציה שלכם) ש:
- תהיה סופר פשוטה, אינטואיטיבית, ויזואלית ומעניינת.
- שתציג להם בצורה ברורה את היתרה שלהם. שיבינו בדיוק כמה כסף נשאר להם.
- שתציג להם את רשימת הקניות האחרונות שהם עשו. שיראו לאן "הלך הכסף".
- ואולי אפילו תציע כלים בסיסיים לתקצוב, הצבת יעדי חיסכון למטרה מסוימת, או גרפים שמראים על מה הם הוציאו הכי הרבה כסף.
הרי המטרה היא שהם ישתמשו בזה באהבה וילמדו מזה. אם הממשק מסובך, משעמם או לא ידידותי, הם פשוט יתייאשו וזה יפספס את המטרה החינוכית. חפשו אפליקציה ש"מדברת" בשפה שלהם. חלק מהספקים מציעים ממשק "גיימינג" כזה, שמלמד על ניהול כסף בצורה כיפית ומעניינת. שווה לבדוק!
5. קלות הטענה: כמה כאב ראש זה להעביר להם כסף?
אתם הולכים להיות אלה שמטעינים את הכסף על הכרטיס. הרבה יותר מפעם אחת.
האם זה מצריך ביקור בסניף דואר (בבקשה שלא!)? האם זה דורש התקשרות לשירות לקוחות?
האפשרות הכי נוחה ויעילה היא שהטענה תתבצע בצורה דיגיטלית לחלוטין, מהאפליקציה שלכם, בלחיצת כפתור פשוטה. באופן מיידי.
האם אפשר להגדיר הוראת קבע קבועה? למשל, להטעין אוטומטית סכום קבוע (דמי כיס שבועיים או חודשיים) בתאריך קבוע בכל שבוע/חודש? זה פיצ'ר שיכול לחסוך לכם הרבה זמן וזיכרון.
ככל שהתהליך הזה יהיה פשוט ומהיר יותר, כך תשתמשו בכרטיס בצורה יעילה יותר. ופחות תמצאו את עצמכם במצב שבו הילד צריך את הכסף בדיוק כשהכרטיס ריק ואין לכם איך להטעין ברגע זה.
6. תמיכה ושירות לקוחות: אם נתקעים ב-11 בלילה, מי עונה?
בסופו של דבר, מדובר במוצר פיננסי. דברים קורים.
עלולות להיות שאלות. תקלות טכניות באפליקציה. אולי עסקה שלא עברה, או כרטיס שאבד בטיול השנתי.
חשוב לבדוק מי עומד מאחורי הכרטיס (חברת אשראי גדולה? גוף פיננסי אחר שמוכר ומפוקח?).
האם יש שירות לקוחות זמין? באילו שעות? בטלפון? בוואטסאפ? בצ'אט באפליקציה?
נסו "להרגיש" את השירות עוד לפני שאתם מתחייבים. האם קל למצוא מידע תמיכה באתר שלהם? שירות לקוחות טוב יכול לחסוך לכם ולילד הרבה תסכול וכאבי ראש ברגע האמת.
7. גילאים והעתיד: האם הכרטיס "יגדל" איתם?
וודאו שהכרטיס אכן מתאים לגיל 11. יש כרטיסים שמיועדים לטווח גילאים מסוים.
האם יש גיל מקסימום שהכרטיס הזה עדיין רלוונטי או תקף עבורו? מה קורה כשהילד גדל, מגיע לגיל 16 או 18, ועובר לגיל שבו אולי מתאים לו כרטיס "אמיתי" יותר או חשבון בנק עצמאי לחלוטין?
האם יש איזשהו מסלול מעבר חלק מספק הכרטיס הנטען לשירותים פיננסיים מורחבים יותר? האם המידע שנצבר על היסטוריית ההוצאות נשמר ונגיש?
לא שזה קריטי ביום שאתם מנפיקים את הכרטיס בגיל 11, אבל תמיד טוב לחשוב שני צעדים קדימה ולראות אם השירות מספק איזשהו אופק גם לגילאים מתקדמים יותר.
מעבר לכסף: איך להפוך את הכרטיס לכלי חינוכי רב עוצמה?
כמו שאמרנו, זו המהות האמיתית של הסיפור הזה. הכרטיס הוא לא המטרה. הוא האמצעי.
הוא לא רק עוד אמצעי תשלום נוח. הוא פלטפורמה יומיומית ללמידה על העולם הפיננסי.
ניהול תקציב 101: שיעור ראשון בפקולטה הפיננסית הביתית
שבו עם הילד כשהכרטיס מגיע (או כשהוא נטען).
הסבירו לו שיש סכום כסף מסוים על הכרטיס. שזה ה"תקציב" שלו לתקופה הקרובה (שבוע? חודש?).
עזרו לו לחשוב לאן הכסף הזה אמור ללכת. האם יש משהו גדול שהוא רוצה לקנות וחייב לחסוך בשבילו? אז צריך לתכנן את ההוצאות האחרות בהתאם.
הסתכלו יחד באפליקציה על ההוצאות שלו בסוף השבוע או בסוף החודש. "למה קנית דווקא את זה? האם היית צריך את זה באמת ברגע זה? איך ההוצאה הזו השפיעה על הסכום שנשאר לך למשהו שתכננת לקנות אחר כך? כמה כסף נשאר לך עכשיו למטרה שהגדרת?".
זו שיחה פתוחה, כנה, וחשוב שהיא תהיה נטולת שיפוטיות. המטרה היא להקנות הרגלים טובים, לא לגרום להם לפחד לבזבז או להסתיר מכם דברים.
הכרטיס הנטען, עם השקיפות והנתונים שהוא מספק באפליקציה, מאפשר לקיים את השיחה הזאת בצורה מבוססת ועניינית. זה לא "סתם נעלם הכסף", אלא "בוא נראה יחד לאן הוא הלך".
ערך הכסף: לחבר בין מאמץ להכנסה ולהוצאה
אם אתם נותנים דמי כיס קבועים, הטענת הכרטיס היא דרך נהדרת להמחיש את זה.
אפשר גם, אם זה מתאים לכם, לקשר את הטענת הכרטיס לביצוע משימות או מטלות מסוימות בבית.
הבנה שהכסף לא מגיע מהאוויר, אלא הוא תמורה למשהו (בין אם זו "עבודה" שלכם כהורים, או דמי כיס שקשורים למשימות הבית), היא הבנה פיננסית בסיסית וקריטית.
הכרטיס הנטען הופך את "דמי הכיס" למשהו מוחשי יותר, פיננסי יותר, ומאפשר מעקב ספציפי אחר ההוצאות שנוצרו מאותה "הכנסה" שהם קיבלו.
הם לומדים לחבר את הרצון שלהם לקנות משהו עם העלות הכספית שלו ועם המאמץ (או הזמן) שהושקע כדי להשיג את הכסף הזה מלכתחילה.
רגע, יש בכל זאת חסרונות או דברים לשים לב אליהם? כן, יש!
כמו לכל דבר בחיים (טוב, כמעט לכל דבר), אין פתרון קסם מושלם.
יש כמה נקודות שחשוב להיות מודעים אליהן, לא כדי לפחד, אלא כדי לדעת איך להתמודד:
קניות אימפולסיביות? הסכנה אורבת בכל פינה דיגיטלית!
הקלות שבה אפשר להשתמש בכרטיס (להבדיל מכסף מזומן שצריך לספור, ולפעמים זה קצת מביך לספור מול כולם) עלולה לעודד קניות רגעיות, לא מתוכננות, בעיקר אונליין.
זה בדיוק המקום לשחק את תפקיד ההורה המנטור. לדבר, לשאול, לנתח יחד את ההוצאות, ואם צריך – להציב גבולות (דרך האפליקציה! למשל, לחסום לחלוטין קניות אונליין אם זה הופך לבעיה קשה).
חשוב לזכור: הטעות היא חלק מהלמידה. עדיף שהיא תקרה עם סכומים קטנים בגיל 11, כשהנזק קטן והפיקוח צמוד, מאשר עם סכומים גדולים בהרבה בגיל 21 בלי שאף אחד מסתכל.
איבוד הכרטיס הפיזי? כאב ראש קטן (אבל פתיר)!
ילדים, ובואו נודה על זה, גם חלק מהמבוגרים, נוטים לאבד דברים. זה קורה.
איבוד כרטיס פיזי יכול להיות בעיה קטנה. חשוב לוודא שאתם יכולים לחסום אותו מיד ובקלות מהאפליקציה שלכם (ראו סעיף אבטחה ופיקוח).
חלק מהספקים מציעים היום כרטיסים וירטואליים בלבד, שזה פתרון מעניין שמבטל לחלוטין את הסיכון הפיזי של איבוד הכרטיס עצמו.
וחלק מאפשרים להנפיק כרטיס חלופי מהר וביעילות, גם אם בתשלום קטן.
שוב, זה חוזר לנקודות האבטחה והשירות שדיברנו עליהן. זה משהו לבדוק.
ולפני שרצים להזמין: האם יש חלופות טובות לא פחות (או אולי יותר?)
ברור שיש חלופות. העולם הפיננסי לא התחיל ונגמר בכרטיסים נטענים לילדים.
אפשר להמשיך עם כסף מזומן בלבד (פחות מומלץ חינוכית לעולם הדיגיטלי של היום, ופחות נוח). זה עדיין חשוב ללמד על מזומן, אבל לא כאמצעי הניהול העיקרי.
אפשר אולי לפתוח חשבון בנק לילד (לרוב מיועד לגילאים מעט מבוגרים יותר מגיל 11, נגישות הכרטיס הבנקאי והפיקוח הפרטני על כל עסקה פחות הדוקים בדרך כלל מאשר בכרטיס נטען ייעודי).
אפשר להשתמש באפליקציות תשלום בין אנשים (כמו ביט או פייבוקס), אבל זה פחות מלמד על "הוצאה" אמיתית מבית עסק קלאסי, ויותר על העברות כסף מחבר לחבר.
כרטיס נטען מציע שילוב ייחודי של נוחות דיגיטלית, חווית שימוש בכרטיס (כמו המבוגרים!), שקיפות הוצאות מירבית, ושליטה הורית הדוקה שקשה למצוא בחלופות האחרות בגיל הזה.
זה מה שהופך אותו לאופציה כל כך אטרקטיבית ומדויקת לגיל המעבר הזה, בו הם כבר לא קטנטנים אבל גם לא מבוגרים.
שאלות שאתם בטח שואלים את עצמכם עכשיו (וגם אנחנו שאלנו בתחילת הדרך):
הנה כמה מהשאלות הנפוצות ביותר שעולות כשמדברים על כרטיסים נטענים לילדים, והתשובות שיעזרו לכם לעשות סדר בראש:
- האם הילד יכול לקנות עם הכרטיס אונליין? רוב הכרטיסים הנטענים המודרניים מאפשרים רכישות אונליין, מכיוון שהם מבוססים על תשתית של חברות אשראי בינלאומיות (ויזה או מסטרקארד). עם זאת, רוב הספקים מאפשרים לכם, ההורים, לחסום לחלוטין את האפשרות לבצע עסקאות אונליין דרך האפליקציה. בדקו את הפיצ'ר הזה אם הוא חשוב לכם.
- מה קורה אם הכרטיס אובד או נגנב? זו סיטואציה לא נעימה, אבל פתירה. כפי שציינו בחלק על האבטחה, הנקודה הכי חשובה היא לוודא שאתם יכולים לחסום את הכרטיס באופן מיידי דרך האפליקציה או שירות הלקוחות. ברגע שהכרטיס נחסם, אי אפשר יותר להשתמש ביתרה שעליו, והכסף שלכם מוגן. לרוב ניתן להזמין כרטיס חלופי (לפעמים בעלות מסוימת).
- האם אפשר למשוך מזומן מהכרטיס? בדרך כלל, כרטיסים נטענים המיועדים לילדים בגילאים האלה (סביב 11) אינם מאפשרים משיכת מזומן מכספומט. המטרה העיקרית היא ללמד שימוש דיגיטלי מבוקר בבתי עסק ובאינטרנט. אם משיכת מזומן חשובה לכם (פחות סביר בגיל הזה), בדקו ספציפית את התנאים של הכרטיס שאתם שוקלים.
- כמה כסף כדאי להטעין על הכרטיס? אין סכום קסם. זה תלוי לחלוטין בתקציב שאתם מקצים לדמי כיס ובהסכמות שלכם עם הילד. מומלץ להתחיל עם סכום קטן יחסית (למשל, דמי כיס שבועיים או חודשיים) ולראות איך הילד מתנהל איתו. המטרה היא ללמד ניהול תקציב קיים, לא לתת להם סכומים גדולים מידי בהתחלה שעלולים ללכת לאיבוד או להתבזבז במהירות. אפשר תמיד להטעין יותר בהמשך.
- האם הכרטיס מקושר ישירות לחשבון הבנק של הילד (אם יש)? לרוב לא. לרוב הילדים בגיל 11 עדיין אין חשבון בנק "אמיתי" על שמם בלבד. הכרטיס הנטען הוא מוצר פיננסי בפני עצמו, והוא מקבל טעינות רק מהחשבון של ההורה או דרך אפליקציה ייעודית של הספק.
- האם זה בטוח יותר מכסף מזומן עבורם? במובנים מסוימים כן. אם הכרטיס אובד, ניתן לחסום אותו מרחוק ולהגן על היתרה (להבדיל מכסף מזומן שאבד ואינו ניתן לשחזור). מצד שני, הוא פותח אפשרות לרכישות אונליין שלא קיימות עם מזומן, שדורשות פיקוח אחר. הבטיחות הכוללת תלויה גם במידת הפיקוח ההורי שאתם מפעילים ובזהירות שהילד לומד לנקוט. זה שיעור באבטחה דיגיטלית בפני עצמו.
- האם שימוש בכרטיס נטען בונה "היסטוריית אשראי" לילד? לא במובן המוכר של דירוג אשראי מול בנקים או חברות אשראי למבוגרים, שיכול להשפיע על קבלת הלוואות ומשכנתאות בעתיד. זה כרטיס נטען מראש (Prepaid), לא כרטיס אשראי עם מסגרת. המטרה העיקרית של שימוש בכרטיס כזה בגיל צעיר היא חינוכית-צרכנית, לא בנייה של פרופיל פיננסי רשמי מול המערכת הבנקאית.
לסיכום, כרטיס אשראי נטען לילדים בני 11 הוא הרבה יותר מפיסת פלסטיק.
הוא שער לעולם האחריות הכלכלית בעולם הדיגיטלי שבו הם חיים ויחיו.
הוא הזדמנות פז, אולי הטובה ביותר שיש היום, ללמד אותם על ערך הכסף.
על איך מתקצבים. איך עוקבים אחר הוצאות. איך מקבלים החלטות פיננסיות קטנות וגדולות.
הכול נעשה בסביבה מבוקרת, בטוחה, ותחת הפיקוח וההכוונה שלכם, ההורים.
זה דורש מכם קצת מעורבות אקטיבית, קצת שיחות פתוחות על כסף, וקצת מעקב באפליקציה.
אבל התמורה לטווח הארוך?
ילדים שיגדלו להיות מבוגרים עם הבנה טובה יותר של איך עובד כסף בעולם המודרני.
מבוגרים אחראיים יותר פיננסית.
וזה, ידידיי, שווה כל שקל של דמי הטעינה (בתקווה שאין כאלה).