בואו נודה באמת, כסף מעניין את כולם.
בין אם זה כמה נשאר לכם בחשבון בסוף החודש, האם המשכנתא שלכם עומדת להתייקר שוב, או למה הכל פתאום עולה בחנויות – לכל הדברים האלה יש נקודת השפעה אחת מרכזית בישראל.
נקודת השפעה שהרבה פעמים מרגישה לנו רחוקה, כמעט מיתולוגית.
בדיוק בשביל זה התכנסנו כאן היום.
כדי לצלול לעומק התפקיד הכי מסתורי ועם זאת הכי משפיע על הכיס שלכם.
בסוף המאמר הזה, אתם לא רק תבינו מה נגיד בנק ישראל עושה, אתם תבינו למה ההחלטות שלו משפיעות עליכם באופן ישיר.
וכן, אולי אפילו תסתכלו אחרת על מהדורת החדשות הכלכלית הבאה.
בלי בולשיט, בלי מושגים מפוצצים מדי – רק האמת הפשוטה (והמרתקת) על מי שמנהל את ההצגה הפיננסית הגדולה במדינה.
המבוגר האחראי של הכלכלה: מה באמת עושה נגיד בנק ישראל?
אז מי זה בכלל הנגיד הזה?
תחשבו על זה ככה: לכל מדינה יש את הבנק המרכזי שלה.
בישראל, זה בנק ישראל.
והנגיד? הוא הבוס.
המפקד הראשי.
האדם שיושב בראש ההיררכיה של המוסד הפיננסי הכי חשוב במדינה (חוץ אולי מהארנק של אמא שלכם).
אבל התפקיד הזה הוא הרבה יותר מסתם ניהול משרד.
הוא כרוך באחריות ענקית, כוח עצום, ולחץ שרק מעטים יכולים לדמיין.
בואו נפרק את זה לחלקים, כי הרי לא קיים רק "תפקיד אחד" אלא אוסף של כובעים שונים שהנגיד חובש.
הכוח שמאחורי הריבית: למה ההחלטה הזו מרעידה עולמות?
נתחיל עם הלחם והחמאה של כל בנק מרכזי:
המדיניות המוניטרית.
ובלב ליבה של המדיניות הזו נמצאת הריבית.
כן כן, אותה ריבית בנק ישראל שאתם שומעים עליה כל הזמן בחדשות.
מה זה אומר בכלל?
בגדול, הריבית הזו היא הריבית הבסיסית שנקבעת על ידי בנק ישראל, והיא משפיעה כמו דומינו על כל הריביות האחרות במשק.
ריבית על משכנתאות, על הלוואות, על פיקדונות – הכל מתיישר איכשהו לפי הריבית של הנגיד.
וההחלטה הזו לא מתקבלת סתם ככה.
הנגיד, יחד עם חברי הוועדה המוניטרית (צוות של מומחים שמסייעים לו), מנתחים טונות של נתונים כלכליים.
אינפלציה, אבטלה, צמיחה, שער חליפין, נתוני צריכה – הכל על השולחן.
המטרה העיקרית של הנגיד בקביעת הריבית היא לשמור על יציבות מחירים.
במילים פשוטות: שהאינפלציה (קצב עליית המחירים) תהיה תחת שליטה.
ישראל, כמו רוב המדינות המפותחות, הגדירה יעד אינפלציה מסוים (בדרך כלל בטווח שבין 1% ל-3% בשנה).
אם האינפלציה גבוהה מדי – הנגיד בדרך כלל יעלה את הריבית כדי לצנן את הכלכלה, להקטין את הביקושים, ועל ידי כך להוריד את קצב עליית המחירים.
אם האינפלציה נמוכה מדי (או שיש חשש לדפלציה – ירידת מחירים) – הנגיד יכול להוריד את הריבית כדי לעודד צריכה והשקעות ולחמם את הכלכלה.
איך הריבית של הנגיד משפיעה על הכיס שלי? 3 דוגמאות מהחיים:
- משכנתאות והלוואות: זו ההשפעה הכי ישירה ומוכרת. כשהריבית עולה, ההחזר החודשי על משכנתאות צמודות פריים ועל הלוואות רבות מתייקר. כשהיא יורדת, ההחזרים קטנים. דרמה לכל דבר ועניין.
- חסכונות והשקעות: ריבית גבוהה הופכת פיקדונות בבנק לאטרקטיביים יותר (מקבלים יותר ריבית על הכסף). ריבית נמוכה גורמת לאנשים לחפש אלטרנטיבות, כמו השקעה במניות או נדל"ן (מה שיכול להשפיע גם על המחירים שם).
- יוקר המחיה באופן כללי: העלאת ריבית אמורה לבלום את האינפלציה, כלומר להאט את קצב התייקרות המוצרים והשירותים שאתם קונים. הורדת ריבית יכולה לעודד צריכה ולהאיץ צמיחה, אבל גם ללבות אינפלציה אם לא עושים את זה בזהירות.
קל לראות שזהו תפקיד מורכב.
הנגיד כל הזמן מלהטט בין המטרה לשמור על יציבות מחירים, לבין מטרות אחרות כמו עידוד צמיחה ושמירה על תעסוקה מלאה.
לפעמים, מטרות אלו מתנגשות, ושם נדרשת חוכמה, ניסיון, וקצת אומץ.
שאלת מיליון הדולר: למה בנק ישראל לא פשוט קובע ריבית אפס כדי שהמשכנתאות יהיו זולות?
התשובה בקצרה: ריבית נמוכה מדי לאורך זמן יכולה ליצור בועות נכסים (נדל"ן, מניות), להאיץ אינפלציה בצורה מסוכנת, ולהפחית את התמריץ לחסוך. יש לה השפעות רוחב רבות, לא רק על המשכנתא שלכם.
שומר הסף: מי דואג שהבנק שלכם לא יקרוס?
חוץ מהריבית, לנגיד יש עוד כובע סופר קריטי:
האחריות על היציבות הפיננסית.
תחשבו על זה כמו שומר הראש של כל המערכת הפיננסית בישראל – בנקים, חברות אשראי, גופים מוסדיים גדולים ועוד.
האחריות הזו מבוצעת בפועל על ידי הפיקוח על הבנקים, יחידה גדולה וחשובה בתוך בנק ישראל.
ראש הפיקוח אמנם מקצועי ועצמאי במידה רבה, אבל הנגיד הוא זה שמעליו, האחראי האולטימטיבי.
מה הם עושים שם?
בגדול, הם מוודאים שהמוסדות הפיננסיים האלה יציבים, חזקים, ועומדים בכללים.
זה כולל:
- קביעת כללי הלימות הון: כמה כסף הבנקים צריכים להחזיק בצד כדי להיות מסוגלים לעמוד בהפסדים בלתי צפויים. זה קצת כמו "כרית ביטחון" לבנק.
- פיקוח על ניהול סיכונים: לוודא שהבנקים לא לוקחים סיכונים פרועים מדי עם הכסף שלכם (ושל עצמם).
- הגנה על הלקוחות: קביעת כללים שקשורים לשקיפות, הגינות, ולעתים גם עמלות שהבנקים יכולים לגבות (כן, גם בזה הם מתעסקים!).
- טיפול במשברים: במקרה של חשש לקריסת בנק או מוסד פיננסי אחר, בנק ישראל הוא זה שצריך להיכנס לתמונה, להעריך את המצב, ולפעול כדי למנוע פאניקה והדבקה של המערכת כולה. זה תרחיש קיצון, אבל תפקיד קריטי.
האחריות הזו היא אולי פחות "סקסית" מהריבית, אבל היא חיונית.
היסטוריה לימדה אותנו שקריסה של מוסדות פיננסיים יכולה לגרור את כל הכלכלה למשבר קשה (ראו ערך: המשבר הפיננסי העולמי 2008).
אז הנגיד, דרך הפיקוח על הבנקים, הוא באמת שומר הסף של היציבות הפיננסית של כולנו.
שאלה בוערת: אם בנק ישראל מפקח על הבנקים, אז למה עדיין יש עמלות מעצבנות?
התשובה מהבטן: הפיקוח מנסה לאזן בין שמירה על רווחיות ויציבות הבנקים (כי בנקים רווחיים הם בנקים יציבים יותר) לבין הגנה על הצרכן. הם אכן מגבילים עמלות מסוימות ומנסים להגביר תחרות, אבל זו מלחמה יומיומית ולא תמיד הצרכן מרגיש את זה מספיק.
היועץ הבכיר של הממשלה (שלפעמים מקשיבים לו, לפעמים פחות)
עוד תפקיד חשוב של הנגיד הוא לשמש יועץ כלכלי לממשלה.
בנק ישראל צובר ידע אדיר, נתונים, ויכולות מחקר על הכלכלה הישראלית.
הנגיד והצוות שלו מנתחים כל הזמן את המצב הכלכלי, מציגים תחזיות, ומספקים המלצות מדיניות.
ההמלצות האלה נוגעות למגוון רחב של נושאים:
- מדיניות תקציבית (הוצאות הממשלה, גירעון)
- מדיניות מסים
- רפורמות מבניות (חינוך, בריאות, תשתיות, שוק העבודה)
- התמודדות עם משברים כלכליים
היועץ של הנגיד הוא בדרך כלל כלכלן ראשי, שנחשב לאחד המומחים המובילים במשק.
הייעוץ הזה הוא קריטי.
הממשלה מקבלת החלטות כלכליות יומיומיות, והיכולת שלהן להיות מבוססות על ניתוח מקצועי ובלתי תלוי היא חיונית.
העניין הוא שבניגוד לקביעת הריבית או הפיקוח על הבנקים, כאן לנגיד אין סמכות מחייבת.
הוא יכול רק לייעץ.
הממשלה יכולה להקשיב להמלצותיו, או שלא.
לפעמים יש מתח בין המטרות של הנגיד (יציבות, ראייה ארוכת טווח) לבין המטרות של הפוליטיקאים (לשרוד את הקדנציה, להעביר תקציב, לענות על צרכים מיידיים של ציבור הבוחרים).
חלק מה"קסם" של תפקיד הנגיד הוא היכולת שלו להשפיע על השיח הכלכלי הציבורי, גם כשהוא לא מחייב את הממשלה.
דו"חות בנק ישראל, נאומים של הנגיד – לכל אלה יש משקל ציבורי ותקשורתי רב.
שאלה מסקרנת: האם הנגיד הוא פקיד ממשלתי?
תשובה מורכבת: הנגיד מתמנה על ידי הממשלה, אבל הוא נחשב עצמאי בפעולותיו המוניטריות ובתפקידי הפיקוח. העצמאות הזו חיונית כדי למנוע לחצים פוליטיים על החלטות מקצועיות. בתפקיד היועץ לממשלה הוא פועל כגוף חיצוני המספק חוות דעת מקצועית.
מאחורי הקלעים: ניהול מוסד ענק וקשרים בינלאומיים
מעבר לתפקידי הליבה הללו, הנגיד הוא גם המנהל הראשי של בנק ישראל עצמו.
זהו מוסד גדול עם מאות עובדים, מחלקות שונות (מחקר, פיקוח, טכנולוגיה, מטבע, משפטית ועוד), תקציב, ונכסים לנהל.
תפקיד ניהולי לכל דבר ועניין.
הנגיד אחראי על ניהול הבנק, קביעת המבנה הארגוני, מינוי בכירים (כמו ראש הפיקוח על הבנקים), ולוודא שהבנק מתפקד ביעילות.
ועוד דבר חשוב:
הנגיד הוא הפנים של הכלכלה הישראלית מול העולם.
הוא מייצג את ישראל בפורומים כלכליים בינלאומיים חשובים, כמו קרן המטבע הבינלאומית (IMF), הבנק להסדרי סליקה בינלאומיים (BIS), ועוד.
פגישות עם נגידי בנקים מרכזיים אחרים בעולם, השתתפות בכנסים בינלאומיים – כל אלה חלק מהשגרה.
זה חשוב כדי לשמור על קשר עם ההתפתחויות הכלכליות הגלובליות, ללמוד מבנקים מרכזיים אחרים, ולשדר יציבות ואמינות למשקיעים בינלאומיים.
הנגיד הוא גם זה שאחראי על ניהול יתרות המט"ח של מדינת ישראל.
סכום עתק של מאות מיליארדי דולרים.
ניהול היתרות הללו הוא תפקיד טכני בעיקרו (יש צוות מקצועי שעושה את זה), אבל הנגיד הוא האחראי האולטימטיבי גם על זה.
שאלה טכנית אך מעניינת: מאיפה מגיע הכסף של יתרות המט"ח?
הסבר פשוט: היתרות נצברות בעיקר מרכישות מט"ח שעושה בנק ישראל בשוק כדי להשפיע על שער החליפין, וגם מהכנסות הממשלה במט"ח (למשל, קבלת סיוע מחו"ל, הנפקת אגרות חוב בחו"ל). ניהול היתרות כולל השקעתן בנכסים סולידיים כמו אגרות חוב ממשלתיות של מדינות יציבות.
עצמאות היא שם המשחק: למה זה כל כך חשוב?
אחד העקרונות הכי חשובים הנוגעים לבנק ישראל ולנגיד העומד בראשו הוא העצמאות.
בנק ישראל אמנם הוקם על ידי חוק של הכנסת, והנגיד מתמנה על ידי הממשלה לתקופת כהונה (בדרך כלל 5 שנים, עם אפשרות לכהונה שנייה), אבל החוק מעניק לו עצמאות תפקודית.
מה זה אומר בפועל?
זה אומר שהנגיד והוועדה המוניטרית מקבלים את ההחלטות לגבי הריבית והמדיניות המוניטרית על בסיס שיקולים מקצועיים בלבד, בלי להיות נתונים ללחץ פוליטי.
זה קריטי ביותר.
היסטוריה כלכלית מראה שמדינות שבנקים מרכזיים בהן לא היו עצמאיים, סבלו לעיתים קרובות מאינפלציה גבוהה ובלתי נשלטת.
פוליטיקאים, שחושבים על הבחירות הבאות, עשויים לרצות ריבית נמוכה באופן מלאכותי (כדי לעודד צמיחה מהירה, גם אם זמנית) או לא לרצות העלאת ריבית שתרגיז את הציבור (למשל, בעלי משכנתאות).
נגיד עצמאי יכול לקבל החלטות קשות, גם אם הן לא פופולריות בטווח הקצר, אם הן נכונות לכלכלה בטווח הארוך.
זו אחריות כבדה, ודורשת עמוד שדרה מקצועי חזק.
שאלה עקרונית: אם הנגיד עצמאי, למי הוא כפוף?
תשובה פשוטה: הנגיד כפוף לחוק בנק ישראל. הוא מחויב לפעול להשגת המטרות שהוגדרו בחוק, בעיקר שמירה על יציבות מחירים. הוא לא כפוף לשר האוצר או לראש הממשלה מבחינת קבלת ההחלטות המקצועיות.
פרופיל התפקיד: מי בכלל יכול להיות נגיד?
מינוי נגיד בנק ישראל הוא תהליך רציני.
המועמד צריך להיות אדם בעל ניסיון מוכח בתחום הכלכלה והפיננסים, ובדרך כלל בעל רקע אקדמי מרשים.
הוא צריך להיות בעל הבנה עמוקה של המקרו-כלכלה, המערכת הפיננסית, ושוק ההון.
מעבר לידע המקצועי, נדרשת יכולת מנהיגות, יכולת קבלת החלטות תחת לחץ, יכולת תקשורת טובה (הנגיד מדבר הרבה עם הציבור והתקשורת), ובעיקר – אמינות ויושרה בלתי מתפשרות.
הנגיד מתמנה על ידי הממשלה על פי המלצת ראש הממשלה, לאחר התייעצות עם גורמים רלוונטיים.
המינוי דורש אישור ועדה מיוחדת ואישור הממשלה.
זו לא משרה פוליטית קלאסית, למרות שהבחירה נעשית על ידי פוליטיקאים.
המטרה היא לבחור את המועמד המקצועי והמתאים ביותר לתפקיד.
שאלה מעשית: האם הנגיד חייב להיות כלכלן?
תשובה ברורה: כן, בהחלט. חוק בנק ישראל דורש שלנגיד יהיה ניסיון מוכח בתחום המאקרו-כלכלה, בנקאות, כספים או ניהול פיננסי. בפועל, כמעט כל הנגידים בישראל היו פרופסורים לכלכלה או כלכלנים בכירים בעלי שם עולמי.
סיכום: יותר מסתם פקיד, פחות מקוסם
אז ראינו שהתפקיד של נגיד בנק ישראל הוא רבגוני ומרכזי ביותר.
הוא לא רק קובע את הריבית שמשפיעה על המשכנתא והחיסכון שלכם.
הוא גם שומר על היציבות של הבנקים שבהם הכסף שלכם מופקד.
הוא יועץ כלכלי לממשלה, מנהל מוסד גדול, ומייצג את ישראל בזירה הכלכלית העולמית.
הוא פועל במסגרת חוק שמקנה לו עצמאות, מכיוון שהעצמאות הזו חיונית לשמירה על כלכלה בריאה.
זה תפקיד שמצריך שילוב נדיר של ידע מקצועי עמוק, יכולת ניהול, מנהיגות, ובעיקר – שיקול דעת זהיר ואחראי.
הוא לא יכול לפתור את כל הבעיות הכלכליות של המדינה לבדו (הוא לא קוסם!), אבל ההחלטות והפעולות שלו משפיעות באופן דרמטי על החיים של כולנו.
בפעם הבאה שתשמעו על החלטת ריבית או דו"ח חדש של בנק ישראל, תזכרו שיש אדם אחד (או אשה אחת) שיושב בכיסא החם, מנתח נתונים מורכבים, מקבל החלטות קשות, ומנסה לנווט את הספינה הכלכלית של ישראל בבטחה.
וכמו תמיד בכלכלה, הזמן יגיד אם הוא צדק או טעה.