אז ישבתם שם. מול המראיין. אולי כמה. אולי בזום, אולי פיזית. הלב דפק קצת. שפכתם את הנשמה, הצגתם את הכישורים, מכרתם את עצמכם כאילו אין מחר. יצאתם עם הרגשה… סבירה? טובה? אולי אפילו מצוינת?
אתם מדמיינים את עצמכם במשרד החדש. את כרטיס הכניסה המגנטי. את הריח של הקפה במטבחון. את השיחה הראשונה עם הקולגה החמודה מהמחלקת השיווק. אתם כבר כמעט שם, נכון?
ואז מתחיל… כלום. השקט. הדממה. הצפייה המורטת עצבים לתשובה.
האם הם פשוט מתלבטים בין מועמדים על? האם הם עמוסים והכל לוקח זמן? או שאולי… רגע… האם הם פשוט לא התקבלתם, והם פשוט לא טורחים להגיד לכם?
בואו נודה בזה. זה לא נעים. זה מבאס. זה משאיר אותך באוויר, בלי יכולת לדעת מה הלאה.
אבל אל דאגה. גם לשקט הזה יש קול משלו, אם רק יודעים להקשיב לו.
במאמר הזה, נצלול עמוק לתוך עולם ההמתנה המורכב הזה. נפרק את הסימנים. נבין את התהליכים (או היעדרם). ונעניק לכם את הכלים לזהות מתי הגיע הזמן להרים ידיים (בחיוך!) ולהמשיך הלאה.
כי לדעת זה כוח. גם כשהידיעה היא "לא".
השקט שאחרי הסערה: האם הדממה צועקת "לא"?
כולנו מכירים את התסריט. סיימתם את סבב הראיונות. הרגשתם שנתתם את הטוב ביותר שלכם. אמרו לכם "נחזור אליכם תוך שבוע-שבועיים". ואז…
עובר שבוע. עוברים שבועיים. עובר חודש. והמייל הנכסף לא מגיע. הטלפון לא מצלצל. הווטסאפ שותק.
האם זה בהכרח סימן רע?
בואו נשים את הדברים על השולחן.
מתי שבוע-שבועיים הופך לנצח נצחים?
"שבוע-שבועיים" זו לרוב הערכה אופטימית למדי מצד המגייסים או מנהלי הגיוס.
תהליכי גיוס יכולים להיות ארוכים ומסורבלים.
יש אישורים. יש ראיונות נוספים עם מועמדים אחרים. יש התלבטויות פנימיות. יש מנהלים שפשוט לא חוזרים בזמן עם הפידבק.
לכן, עיכוב קל של כמה ימים עד שבוע מעבר לזמן שהוגדר הוא לגיטימי לחלוטין ולא צריך להדליק נורות אדומות מיידיות.
אבל אם עבר שבוע נוסף, ועוד אחד, והגעתם למצב שבו עבר חודש או יותר מאז הראיון האחרון, והדממה רועמת… הסיכוי שהתשובה תהיה חיובית הולך וקטן משמעותית.
אמנות המעקב: מתי זה בסדר גמור, ומתי זה… נו, פחות?
שלחתם מייל אחרי הראיון להודות למראיין ולהביע שוב את ההתעניינות? מעולה. זה מקצועי ונעים.
עבר הזמן שהוגדר (שבוע-שבועיים), ולא שמעתם? לגיטימי לשלוח מייל מעקב אחד. בנימה עדינה, מקצועית, ששואלת בעדינות אם יש עדכון לגבי סטטוס התפקיד.
אבל כאן טמון המלכוד.
שליחת מיילים יומיומיים, טלפונים חוזרים ונשנים למגייסת, הודעות בפייסבוק או לינקדאין – כל אלו לא רק שלא יקדמו את העניין, אלא עלולים לשים עליכם דווקא סימן שלילי.
מעקב מוגזם יכול להתפרש כנואשות או חוסר הבנה של תהליכים ארגוניים.
מייל מעקב אחד אחרי שחלף הזמן שנקבע, ואולי עוד אחד עדין אחרי שבוע נוסף של שקט מוחלט, זה בהחלט המקסימום המומלץ.
אם גם אחרי המעקב הזה אתם נתקלים בדממה, או בתשובה לקונית כמו "אנחנו עדיין בתהליך" בלי שום התקדמות או הערכת זמנים חדשה – זה סימן די ברור.
7 סימנים דקים שהראיון כנראה לא הולך לשום מקום (חוץ מלשכחה)
לפעמים הסימנים הם לא רק השקט. הם נמצאים גם בפרטים הקטנים, ב"אווירה" מסביב לתהליך.
הנה כמה רמזים דקים שכדאי לשים לב אליהם:
1. הוויב באוויר: האם זה רק אני, או שהם נראו פחות נלהבים לקראת הסוף?
תחושת בטן היא לא מדע מדויק, אבל לפעמים היא אומרת הרבה.
האם המראיין נראה קשוב באמת? או שהוא כל הזמן הסתכל בשעון או במסך המחשב שלו?
האם הוא שאל שאלות עומק או רק "גירד את פני השטח"?
האם בסוף הראיון הוא נשמע נלהב לגביכם? או רק "תודה רבה שבאת, נהיה בקשר"?
חוסר התלהבות מורגש במהלך הראיון או בסופו, יכול להיות סימן לכך שאתם לא "האחד" מבחינתם.
2. לא דנו איתך בציפיות שכר או תנאים? וואו וואו!
בשלבים מתקדמים של תהליך גיוס, אם חברה רצינית לגבי מועמד, לרוב ידברו איתו על נושא השכר והתנאים.
לא תמיד בראיון הראשון, אבל בדרך כלל לקראת הסוף.
דיון ספציפי על טווח השכר הצפוי, על תנאים סוציאליים, על בונוסים או הטבות אחרות – כל אלה מעידים על כך שהם רואים אתכם כמישהו שיכול להתקבל בקרוב.
אם סיימתם את כל סבב הראיונות ולא נאמר מילה על כסף,
3. ה"פידבק" שקיבלתם היה גנרי להחריד? סימן לא מדהים
אם שלחתם מייל מעקב וקיבלתם תשובה, נסו לנתח אותה.
האם היא ספציפית ("אנחנו עדיין בתהליך עם עוד כמה מועמדים חזקים ונקבל החלטה סופית בשבוע הבא") או גנרית לחלוטין ("קיבלנו הרבה קורות חיים, נחזור למועמדים הרלוונטיים")?
תשובות גנריות, במיוחד אם מגיעות אחרי שכבר עברתם שלבים מתקדמים, מצביעות לרוב על כך שאתם לא בפוקוס המיידי שלהם, אם בכלל.
4. התקשורת פשוט דעכה לגמרי? לא טוב
היה לכם קשר טוב עם המגייסת? היא ענתה מהר למיילים שלכם? הייתה זמינה לשאלות?
ואז פתאום… היא נעלמה. לא עונה למיילים, לא חוזרת לטלפונים (אם העזתם להתקשר). ההיענות ירדה פלאים.
זו אינה מקריות. זו התנהגות שיכולה להעיד על כך שאתם כבר לא "מועמד חם" עבורם.
אמנם זה לא מקצועי מצד החברה, אבל זו מציאות שקיימת.
5. המשרה פורסמה מחדש כאילו מעולם לא התראיינתם? אוי ואבוי
אתם גולשים בטעות (או בכוונה…) באתר החברה או בלינקדאין, ופתאום רואים את אותה משרה שוב בראש הרשימה.
בצער רב, זה בדרך כלל סימן ש… טוב, הם עדיין מחפשים.
וזה אומר שהם כנראה לא מצאו את מה שחיפשו אצל המועמדים הקודמים שראיינו. כולל אתכם.
6. ביקשו מכם "להישאר בקשר" למשרות עתידיות (בלי להגיד "לא" מפורש)? נו, אתם מבינים…
לפעמים חברות מנסות להיות "נחמדות" ולא לשלוח מייל דחייה רשמי, במיוחד למועמדים שהיו קרובים אבל לא לגמרי התאימו.
משפטים כמו "התרשמנו מאוד אבל לתפקיד הספציפי הזה בחרנו מישהו אחר" או "נשמור את קורות החיים שלך במאגר וניצור קשר אם יצוץ תפקיד רלוונטי יותר" הם בדרך כלל דרך מנומסת לומר שזה לא קרה הפעם.
כמובן, תמיד יש סיכוי תיאורטי שיפנו אליכם בעתיד, אבל ברוב המקרים זו דרך אלגנטית לסגור את הדלת מבלי לטרוק אותה.
7. התהליך פשוט נמשך ונמשך בלי סוף, כאילו הזמן עצר מלכת
התחלתם ראיונות לפני חודשיים. עברתם שלושה שלבים. הבטיחו לכם תשובה בשבוע שעבר. ואז אמרו "עוד שבוע". ועוד שבוע. ועוד.
תהליך ארוך ומרוח באופן קיצוני, במיוחד כשלא מקבלים הסבר ברור לעיכוב, הוא סימן תשישות שצריך להתייחס אליו ברצינות.
חברות שבאמת רוצות לסגור משרה, עושות זאת יחסית מהר.
תהליך שנדלק ומיד כבה, ואז נדלק שוב, ואז שוב דועך, מעיד לרוב על התלבטות גדולה שלא נוטה לטובתכם, או על בעיות פנימיות אחרות שמקפיאות את הגיוס.
למה לפעמים התשובה פשוט מתאחרת (ולא, זו לא תמיד אתם!)
חשוב לזכור: שקט או עיכוב לא נובעים תמיד מכישלון שלכם.
ישנן סיבות לגיטימיות לחלוטין (ולעיתים מתסכלות למדי) לעיכובים בתהליכי גיוס:
הבירוקרטיה הפנימית: מאחורי הקלעים יש עולם של אישורים
בחברות גדולות, ובמיוחד בחברות ציבוריות או גופים גדולים, החלטות גיוס עוברות הרבה ידיים.
מנהל מגייס, ראש צוות, מנהל מחלקה, סמנכ"ל, לפעמים אפילו מנכ"ל או חבר הנהלה. כל אחד צריך לאשר.
לפעמים מישהו בחופשה. לפעמים הוא פשוט עמוס באש קריטי. לפעמים הוא פשוט שוכח לחזור למגייסת.
השרשרת הזו יכולה לגרום לעיכובים בלתי צפויים לחלוטין.
שינויים ארגוניים או תקציביים של הרגע האחרון
קרה משהו גדול בחברה? מיזוג? רכישה? סבב פיטורים (טפו טפו!)? שינוי אסטרטגי?
כל אלה יכולים להקפיא גיוסים קיימים באופן מיידי.
לפעמים גם החברה עצמה לא יודעת מה יהיה הלאה, והגיוס שלכם נתקע באוויר עד שתתבהר התמונה.
זה לא קשור אליכם בכלל, אבל זה משפיע עליכם ישירות.
מועמדים אחרים בפייפליין שפשוט גורמים לכל העסק להתנהל לאט יותר
חברות רציניות רוצות לראיין מספר מועמדים ראויים לפני שהן מקבלות החלטה.
ייתכן שאתם מועמדים חזקים, אבל יש עוד כמה כאלה בתהליך.
תיאום לוחות זמנים של ראיונות נוספים, המתנה לפידבק מכל המראיינים, השוואות בין מועמדים – כל זה לוקח זמן.
העיכוב במקרה הזה הוא לא בהכרח סימן לדחייה, אלא פשוט חלק מתהליך השוואתי שאתם נמצאים בו.
תהליכי גיוס פנימיים לא יעילים (זה קורה, הרבה)
ולפעמים, הסיבה היא פשוט שהחברה עצמה לא מנהלת את תהליכי הגיוס שלה בצורה אופטימלית.
חוסר תקשורת בין מחלקות, מגייסים עמוסים מדי, מערכות מעקב מועמדים מיושנות או לא קיימות – כל אלה יכולים לגרום למועמדים ליפול בין הכיסאות או פשוט להישאר ללא מענה במשך שבועות ארוכים.
זה לא בסדר, זה לא מקצועי, אבל זה קורה. וזה לא אשמתכם.
אז מתי אפשר באמת לשים V ולהמשיך הלאה?
אם עבר חודש מאז הראיון האחרון, שלחתם מייל מעקב אחד או שניים, ולא קיבלתם תשובה ברורה או עדכון משמעותי (מעבר ל"אנחנו בתהליך")…
זה לא אומר שלא יכולה להגיע הפתעה נעימה בעוד שבוע או שבועיים. תמיד יש סיכוי קטן.
אבל הסבירות הולכת ופוחתת.
להמשיך לחכות במתח בלתי פוסק זה פשוט לא בריא ולא יעיל.
עדיף להחליט מתי ה"דד ליין" הפנימי שלכם לתשובה, וברגע שהוא עובר, לשחרר את זה ולהמשיך לחפש עבודות אחרות.
קחו את זה כחלק מתהליך הלימוד של שוק העבודה. כל ראיון הוא ניסיון. גם אם לא הסתיים בהצעה.
5 שאלות בוערות על המתנה לתשובה (ושאלות שפחדתם לשאול)
שאלה 1: האם לשלוח עוד מייל תזכורת אחרי שבוע נוסף של שקט מוחלט?
תשובה: בדרך כלל, מייל אחד אחרי שעבר הזמן שהוגדר זה לגיטימי. אם עבר שבוע נוסף ועדיין שקט, מייל שני עדין וקצר הוא המקסימום. מעבר לכך, זה כבר פחות מומלץ ועלול להיראות כמו נואשות.
שאלה 2: מה אם הם פרסמו מחדש את המשרה שראיינו אותי עליה?
תשובה: זה לרוב לא סימן מעודד. זה יכול להעיד על כך שהמועמדים שראיינו עד כה (כולל אתכם) לא התאימו, או שהם פשוט רוצים "לרענן" את מאגר המועמדים. במקרה כזה, הסיכוי שתתקבלו קטן משמעותית.
שאלה 3: כמה זמן לגיטימי סך הכל לחכות לפני שממשיכים הלאה באופן מלא?
תשובה: אין כלל אצבע מדויק, אבל לרוב, המתנה של 3-4 שבועות מהראיון האחרון היא זמן סביר בהחלט כדי להבין שהעניין כנראה לא יקרה. אם עבר חודש-חודש וחצי והייתה דממה או תשובות מתחמקות, כנראה שזה הזמן לשחרר.
שאלה 4: האם כדאי לשאול בראיון מתי צפויה תשובה?
תשובה:
שאלה 5: האם כדאי לבקש פידבק אם לא התקבלתי?
תשובה: בטח. אם קיבלתם הודעת דחייה רשמית, או שהבנתם שזה לא קורה אחרי תקופת המתנה ארוכה, אפשר לשלוח מייל חוזר למגייסת ולשאול בנימוס אם אפשר לקבל פידבק קצר על מה ניתן לשפר לפעמים תקבלו תשובה מפורטת, לפעמים גנרית, ולפעמים לא תקבלו תשובה בכלל. אבל תמיד שווה לנסות ללמוד.
בסופו של יום, תהליך חיפוש עבודה הוא מרתון, לא ספרינט. יש בו עליות וירידות, הצלחות ו… נו, פחות הצלחות.
המתנה לתשובה היא חלק בלתי נפרד ממנו, ולעיתים קרובות היא מלמדת אותנו לא פחות על החברה ועל שוק העבודה מאשר התשובה עצמה (בין אם היא מגיעה ובין אם לא).
דעו לזהות את הסימנים. היו סבלניים, אבל לא נאיביים. אל תתנו לשקט לשבור אתכם.
קחו את הניסיון, למדו ממנו (אם יש מה ללמוד, לפעמים פשוט אין), ותמשיכו הלאה עם אנרגיה חיובית לראיון הבא.
התפקיד הנכון עבורכם נמצא שם בחוץ. לפעמים צריך פשוט לחפש אותו קצת יותר.
בהצלחה!