אהלן, וברוכים הבאים למסע מרתק אל אחד המקצועות המסקרנים, המעוררים השראה (ולפעמים גם תסכול קל) בעולם: ההוראה האקדמית. כולנו מכירים אותם, את האנשים עם המבט המלומד והמצח המקומט קלות, שמסתובבים במסדרונות האוניברסיטאות ומחליפים משפטים מורכבים בטון סמכותי. אבל מה באמת קורה שם, עמוק בכיס של המרצה הממוצע? האם זו קריירה שבה הידע מתורגם גם ליתרה בבנק, או שאולי זו דרך חיים של "עושר רוחני" על חשבון "עושר חומרי"?
בואו נודה באמת: השאלה "כמה מרוויח מרצה באוניברסיטה?" היא אחת הקלאסיות. היא מרחפת באוויר בכל שיחת סלון, בכל צומת קריירה, ובכל פעם שסטודנט נרדם בהרצאה ומתחיל לחשוב על עתידו הפיננסי. האם מרצים חיים על קפה ואבק כוכבים, או שיש להם גם מהנדס אישי שמטפל בהשקעות שלהם? המיתוסים רבים, והאמת? היא קצת יותר מורכבת – והרבה יותר מעניינת – ממה שנדמה. אז תתכוננו, כי אנחנו עומדים לצלול אל נבכי הכספים של עולם האקדמיה, לפצח את הקודים הפיננסיים, ולגלות אחת ולתמיד מה באמת מסתתר מאחורי התואר, המחקר, והצורך הבלתי נגמר בעוד עבודות להגשה. בסוף המאמר הזה, אתם תרגישו כמו מומחי שכר אקדמיים בעצמכם, ואולי אפילו תבינו למה חלקם לא מחייכים הרבה לפני תקופת השבתון.
כמה באמת שווה תואר באקדמיה? הצצה נדירה לכיס של מרצה באוניברסיטה
בואו נדבר תכלס. להרוויח כסף זה עניין מורכב, ובאקדמיה זה לוקח את זה לרמה אחרת לגמרי. זה לא כמו למכור מכוניות או לפתח אפליקציות – כאן, הערך שלך נמדד לא רק בשורת הרווח, אלא גם במספר הפרסומים, הסטודנטים שהכשרת, ומספר הפעמים שמישהו ציטט אותך (וכן, זה שווה כסף, רק לא בדרך שאתם חושבים). אז כמה באמת נכנס לכיס של מרצה ממוצע בסוף החודש? ובכן, התשובה היא לא "כמה", אלא "תלוי ב…" וה"תלוי ב…" הזה מורכב יותר ממחקר סרטן.
הדרגות: מפרופסור מן המניין עד המרצה מן החוץ – מי לוקח כמה?
האקדמיה היא היררכית, ולא, אנחנו לא מדברים על מי מקבל את הקפה האחרון בקפיטריה. הדרגה האקדמית היא הגורם המרכזי שקובע את גובה המשכורת. דמיינו סולם, שבו כל שלב עולה גם ברמת היוקרה וגם בתלוש השכר. בתחתית, תמצאו את המרצים מן החוץ (או "עוזרים הוראה" במקרים מסוימים) – בדרך כלל דוקטורנטים או בעלי תואר שני, שמקבלים שכר לפי שעה או לפי קורס. זה נחמד כהשלמת הכנסה, אבל לא משהו שאפשר לבנות עליו וילה עם בריכה.
מעליהם, יש את המרצים מן המניין, שמתחילים בדרגת "מרצה", ממשיכים ל"מרצה בכיר", "פרופסור חבר", ומגיעים לשיא הדרגה – "פרופסור מן המניין". כל קפיצה בדרגה כרוכה בעמידה בקריטריונים נוקשים של פרסומים מדעיים, הוראה מצטיינת, ומעורבות קהילתית (כן, זה אומר גם ישיבות אינסופיות). וכן, כל קפיצה כזו מתורגמת גם לקפיצה נאה במשכורת. פרופסור מן המניין יכול להרוויח פי כמה ממרצה זוטר, וזה לפני שדיברנו על בונוסים, מחקרים, ושלל פעילויות צדדיות.
הפקולטות: הכלכלה של המוח האנושי – מתמטיקה זה לא היסטוריה?
חשבתם שכל הידע נולד שווה? ובכן, תחשבו שוב, לפחות בכל הנוגע לשכר. יש הבדל עצום בין שכר של מרצה למדעי המחשב או הנדסה, לבין שכר של מרצה לספרות או היסטוריה. למה? כי העולם החיצוני צמא למומחים טכנולוגיים, והוא מוכן לשלם הרבה יותר כדי לגרות אותם להישאר באקדמיה, במקום לקפוץ היישר לתעשיית ההייטק או להפוך לאיל הון בתחום הפיננסים. מרצים בתחומי STEM (מדע, טכנולוגיה, הנדסה, מתמטיקה) ומנהל עסקים ייהנו לרוב ממשכורות גבוהות יותר, פשוט כי הביקוש לכישורים שלהם בשוק הפרטי גבוה במיוחד.
סוג המוסד: אוניברסיטה או מכללה? המעבדה מול הכיתה
גם כאן יש ניואנסים. אוניברסיטאות המחקר הגדולות (כמו העברית, תל אביב, הטכניון, בן גוריון, בר אילן, חיפה ואחרות) משלמות לרוב שכר גבוה יותר, במיוחד לפרופסורים בעלי שם עולמי. הן גם מציעות יותר משאבים למחקר, מעבדות, ועוזרים, מה שהופך את החבילה למפתה יותר. מכללות, לעומת זאת, מתמקדות יותר בהוראה פרקטית ופחות במחקר פורץ דרך. המשכורות שם עשויות להיות נמוכות יותר, אך לעיתים קרובות גם עומס המחקר קטן יותר, מה שמשחרר זמן לפעילויות צדדיות, כמו ייעוץ או כתיבת ספרים, שיכולות להשלים הכנסה משמעותית.
שאלות בוערות ותשובות שיעשו לכם סדר בראש:
-
ש: האם תואר דוקטורט מבטיח שכר גבוה יותר מיד עם הכניסה לאקדמיה?
-
ת:
לא בהכרח, והנה הקאץ': הדוקטורט הוא "כרטיס הכניסה" לאקדמיה, בלעדיו קשה מאוד להתקדם. אבל השכר ההתחלתי תלוי בדרגה שבה מתקבלים, בניסיון קודם, וכמובן, בפקולטה. הוא כן מאפשר התקדמות מהירה יותר בסולם הדרגות, וזה מה שחשוב לטווח הארוך. בלעדיו, הדרך לצמרת חסומה כמעט לחלוטין.
הקפה והסודות: מעבר לשכר הברוטו – הצדדים הפחות מדוברים
אם חשבתם שדיברנו על הכל, אתם טועים. העולם האקדמי, כמו כל עולם תאגידי מודרני, מציע חבילה שכוללת הרבה יותר מאשר רק המשכורת הבסיסית. אלו הם ה"בונוסים הנסתרים" שגורמים לאנשים להישאר, למרות השעות הארוכות והוויכוחים האינסופיים על הניסוח הנכון במאמר מחקר. אז מה עוד יש שם מעבר לברוטו?
ההטבות: מה שקופת החיסכון שלכם באמת רואה?
מרצים באוניברסיטאות נהנים בדרך כלל מתנאים סוציאליים מצוינים. אנחנו מדברים על קרנות פנסיה נדיבות במיוחד, ביטוחי בריאות מקיפים (כולל כאלה שיאפשרו לכם לחשוב פעמיים לפני שאתם מתחרים מי קופץ גבוה יותר במעבדה), ימי מחלה, ימי חופשה, וכל אותן דברים שבשוק הפרטי צריך להיאבק עליהם כמו על פיסת זהב. במקרים רבים, האוניברסיטאות משתתפות באחוז גבוה יותר בקרנות הפנסיה מאשר חברות הייטק, וזה שווה המון בטווח הארוך.
מימון מחקר: כסף שמזיז את העולם (ולא רק את חשבון הבנק)
זה החלק הכי סקסי, מבחינה אקדמית. מרצים מגישים בקשות למענקי מחקר מקרנות שונות (מדעיות, ממשלתיות, פרטיות) שיכולות להגיע לסכומים אדירים. הכסף הזה לא הולך ישירות לכיס המרצה, אבל הוא מאפשר לו להעסיק עוזרי מחקר, לרכוש ציוד יקר, ולטוס לכנסים בינלאומיים (על חשבון המחקר, כמובן). היכולת לגייס מענקים כאלה משפרת את המעמד האקדמי, וכן, גם את הסיכויים לקידום, שבתורם משפיעים על השכר. זו גם הזדמנות לשבת על קפה בכנסים באיים אקזוטיים, כמובן, ב"הקשר מחקרי".
ייעוץ חיצוני: כש"מומחיות" מתורגמת למטבע עובר לסוחר
אחד ממקורות ההכנסה המשמעותיים ביותר עבור מרצים בכירים, במיוחד בתחומי ההנדסה, מדעי המחשב, כלכלה, משפטים ורפואה, הוא ייעוץ חיצוני. הידע והמומחיות שלהם הופכים אותם ליועצים מבוקשים בתעשייה, בממשלה, או בחברות פרטיות. זה יכול להיות פיתוח טכנולוגיה חדשה, מתן חוות דעת מומחה לבית משפט, או בניית אסטרטגיה עסקית. הייעוץ הזה יכול להכניס סכומים גבוהים מאוד, לעיתים אף גבוהים יותר ממשכורתם באוניברסיטה. האוניברסיטאות, מצידן, בדרך כלל מאפשרות פעילות כזו (עד גבול מסוים), כי זה מביא יוקרה, קשרים, ולעיתים גם כסף לאוניברסיטה עצמה.
כתיבת ספרים ופרסומים: הרווח מעבר לידע
מרצים רבים כותבים ספרי לימוד, ספרי מחקר, ואפילו ספרי פופולריים. תמלוגים מספרים, במיוחד אם הספר מצליח או נכנס לרשימת ספרי הלימוד המחייבים, יכולים להוסיף הכנסה נאה. גם הרצאות מבוקשות מחוץ לאקדמיה, הופעות בתקשורת כפרשנים, ופיתוח קורסים ייחודיים יכולים לייצר הכנסה נוספת. זו ההוכחה שגם כשמדובר בידע, יש לו מחיר, ולפעמים הוא די גבוה.
עוד קצת מידע חשוב, פשוט כי אתם חייבים לדעת הכל:
-
ש: האם מרצים צעירים יכולים להרוויח סכומים משמעותיים מחוץ לאוניברסיטה?
-
ת:
בהחלט. למרות שלרוב הייעוץ הגדול מגיע עם הדרגה והמוניטין, מרצים צעירים יכולים למצוא דרכים יצירתיות להשלים הכנסה. זה יכול להיות באמצעות הרצאות פרטיות, פיתוח פרויקטים קטנים, או שיתופי פעולה עם סטארט-אפים. הדרך פתוחה לכולם, אם יש ידע וראש יזמי.
המסע האקדמי: כמה זמן לוקח להגיע ל"אליפות"?
אם חשבתם שקריירה אקדמית היא ספרינט, אתם טועים ובגדול. זו מרתון, עם הרבה מכשולים, ריצות עליות, ולפעמים גם נפילות כואבות. אבל מי ששורד את המסע, מגיע למקום בטוח, יוקרתי, ובהחלט גם מתגמל.
מסלול הקידום: ממרצה זוטר לפרופסור מן המניין – שנות אור של התמדה?
הדרך לפרופסורה מלאה באתגרים. מתחילים כמרצה (או מרצה בכיר, אם יש מזל וניסיון), ואז מתחילים לצבור ותק, לפרסם מאמרים בכתבי עת נחשבים, ללמד, ולהיות מעורבים בפעילויות של המחלקה והאוניברסיטה. כל קידום לדרגה הבאה (למשל, מפרופסור חבר לפרופסור מן המניין) דורש הוכחה מוצקה ליכולת מחקרית, מנהיגות, והשפעה בתחום. זה תהליך שיכול לקחת עשרות שנים, ובדרך נדרשת המון נחישות, חוסן נפשי, וכמובן, כישרון. אל תצפו להתעשרות מהירה, אלא להתקדמות איטית אך יציבה.
"שנת שבתון": חופשה בתשלום או השקעה בעתיד?
אחד הפינוקים המפורסמים של עולם האקדמיה היא "שנת השבתון". אחרי שש או שבע שנים של עבודה אינטנסיבית, מרצים זכאים לשנת חופש (לרוב בתשלום מלא או חלקי, תלוי במוסד), שבה הם אמורים להתרכז במחקר, בכתיבה, ובהתפתחות מקצועית. זה לא "חופש" במובן של בטן-גב בתאילנד (למרות שרבים משלבים), אלא הזדמנות להתנתק מהוראה ולצלול עמוק לתוך פרויקטים מחקריים גדולים, לכתוב ספרים, או לשתף פעולה עם חוקרים ממוסדות אחרים בעולם. זו השקעה אדירה בידע, במוניטין, וכן, גם בסיכויי הקידום שישפיעו על השכר בעתיד.
עוד שאלה חכמה, כי אין כזה דבר יותר מדי ידע:
-
ש: האם שנת שבתון היא "חופשה" אמיתית או עבודה מאומצת במסווה?
-
ת:
זו בהחלט עבודה מאומצת, רק מהסוג שאתה באמת רוצה לעשות! היא מיועדת בעיקר למחקר אינטנסיבי, כתיבת ספרים, או פרויקטים גדולים, ולאו דווקא לחופשה בחוף הים (למרות שחופשה קצרה היא בהחלט מומלצת כדי לנקות את הראש בין קוד למאמר). המטרה היא לקדם את הידע והקריירה, לא לשזוף את השיזוף של השנה.
המיתוסים והמציאות: 3 אשליות שוות זהב שחייבים לנפץ!
האקדמיה מלאה במיתוסים, כמו כל מקצוע עם הילה מסוימת. בואו ננפץ כמה מהם, כדי שתצאו מפה עם תמונה בהירה ופחות רומנטית (אבל יותר ריאלית) של המצב.
מיתוס 1: כל הפרופסורים הם מיליונרים – האם זה באמת נכון?
ובכן, התשובה הקצרה היא: לא. התשובה הארוכה היא: תלוי מה אתם מגדירים "מיליונר". מרצים בכירים ופרופסורים מן המניין בישראל מרוויחים משכורות יפות מאוד, שמאפשרות רמת חיים גבוהה בהחלט. עם זאת, מעטים מגיעים למעמד של מיליונרים *רק* מהשכר האקדמי עצמו, אלא אם כן הם משלבים אותו עם פעילות ייעוץ רווחית במיוחד, השקעות חכמות או סטארט-אפים מצליחים שהם היו חלק מהם. זו לא דרך להתעשרות מהירה כמו יזמות הייטק, אלא יותר דרך לביטחון כלכלי ויוקרה.
מיתוס 2: באקדמיה עובדים פחות שעות – הכל על "שעות נוחות"?
הטעות הנפוצה ביותר. נכון, למרצה אין "שעות עבודה קבועות" במשרד כמו בהייטק, ואין בוס שנושף בעורף 24/7. אבל בפועל, זו אחת העבודות התובעניות שיש. מחקר, כתיבת מאמרים, הגשת מענקים, הכנה להרצאות, בדיקת עבודות, הנחיית סטודנטים (תארים מתקדמים זה סיפור בפני עצמו), ישיבות ועדות אינסופיות, וכנסים בחו"ל – כל אלה יכולים למלא ימים ולילות. מרצה אמיתי חי את המחקר וההוראה, וזה אומר ששעות העבודה נמרחות הרבה מעבר ל"תשע עד חמש".
מיתוס 3: זוהי עבודה "בטוחה" – תמיד יש עבודה באוניברסיטה?
אחרי שמקבלים "קביעות" (Tenure), המשרה אכן הופכת לבטוחה מאוד. פיטורים הם נדירים ביותר ודורשים סיבות חמורות במיוחד. אבל הדרך לקביעות ארוכה, תחרותית, ומלאת מכשולים. לא כל מרצה שמתחיל את דרכו באקדמיה זוכה לקביעות, ורבים מוצאים את עצמם מחוץ למערכת אחרי מספר שנים. מעבר לכך, גם אחרי קבלת קביעות, ישנו לחץ מתמיד לפרסם, לגייס מענקים, ולהיות רלוונטיים. זה לא "להירדם בשמירה" אלא "להישאר חדים כמו סכין מנתחים".
שאלה אחרונה וקריטית: למה בכלל לעשות את זה?
-
ש: אם לא כולם מיליונרים, ולפעמים עובדים שעות מטורפות, למה אנשים נשארים באקדמיה?
-
ת:
זו שאלה מצוינת, והתשובה טמונה הרבה מעבר לכסף. מדובר בתשוקה לידע, בחופש אינטלקטואלי (היכולת לחקור וללמד מה שמעניין אותך), בהשפעה על דור העתיד, באתגר המתמיד של ללמוד ולגלות דברים חדשים, וביוקרה שמתלווה למקצוע. עבור רבים, אלו גורמים חזקים לא פחות, ולעיתים אף יותר, מהתשואה הפיננסית הישירה. זו לא רק עבודה, זו שליחות – עם צ'ק בסוף החודש.
לסיכום: האם שווה להיכנס למעבדת השכר האקדמית?
אז מה למדנו על הכיס של המרצה באוניברסיטה? למדנו שזו לא דרך מהירה להתעשרות, אבל בהחלט דרך לביטחון כלכלי, לרמת חיים גבוהה, ולמגוון רחב של הטבות נסתרות שיכולות להפוך את החבילה למאוד אטרקטיבית.
זו קריירה שדורשת המון, אבל גם מעניקה המון. היא מציעה שילוב נדיר של חופש אינטלקטואלי, יוקרה, השפעה על הדור הבא, וכן, גם שכר שמכבד את בעליו. זה לא מתאים לכל אחד, ובהחלט לא למי שמחפש רק את השורה התחתונה בבנק. אבל למי שמחובר לתשוקה לידע, למחקר, ולהוראה – זו יכולה להיות אחת הדרכים המתגמלות ביותר, גם בנשמה וגם בכיס. אז בפעם הבאה שתראו מרצה ממהר לכיתה, דעו שיש לו סיבות טובות לחייך – והן לא תמיד קשורות רק למאמר החדש שפורסם, אלא אולי גם לתלוש השכר שהגיע זה עתה.